הייתי

קפיצה של יומיים לעיר האהובה עלי בתבל, בטיימינג מושלם. כבר כשיוצאים משדה התעופה הריח שלה ממלא אותי. השפה עושה לי נעים. אנשים יודעים שאני תיירת ועדיין, מאזינה וכמעט מפענחת את רוב מילותיהם. זה המקום שלי. זו ממש לא העיר הכי יפה בעולם, אבל אני מאושרת בה.

זקוקה לכמה ימים כדי להתרחק ולהבין למה כל כך מבולבלת.

את הסצינה שכללה אותי ואת הגשם שירד כשטיפסתי במעלה השביל באמצע הלילה של שישי עם תיק מלא בכל הדברים שלי שהצטברו אצלו ועם נעלי בית ועם צחוק של משוגעת ועם לב גם כבד וגם קל, אני רוצה לזכור. כרגע מכונן כזה. של לקיחת צעד. גם אם לא החלטי וסופי. כי הקשבתי ללב. כי יש לי לב. כי הוא הפשיר.