לפני 9 שנים. 7 באפריל 2015 בשעה 6:29
אני והצל שלי סיימנו עשרה קילומטרים.
סוג של התחייבות. לעצמי.
רגע אושר בתוך ההליכה הזו היה למצוא קוקיה על החול ולהצליח להסיט תלתלים מציקים מהפנים.
עוד רגע כזה היה לפגוש מישהו מוכר תוך כדי ריצה.
נזכרתי איך פעם סירבתי להזיז את עצמי. היום הכל לעצמי.