אמא של המטפלת הפיליפינית מתה והיא ביקשה חודש חופשה להלוויה ו להתארגנות וחופשת מולדת ואחרי הרבה בירוקרטיה היא טסה לחודש . בהתחלה חשבו למצוא מחליפה למטפלת אבל בפעם הקודמת האמא נכנסה לדיכאון מהמטפלת החדשה אז הבת החליטה לקחת את האמא אליה הביתה ולקבלת ההחלטה עזרה העובדה שגילו לאמא מחלה קשה והבת פחדה שמטפלת חדשה תגרום למות האם בגלל דיכאון צפוי .
לפני מות האמא של המטפלת הבת כל הזמן אמרה שהאמא שלה בדיכאון ולא רוצה לחיות ונראה לה שהאמא שלה ויתרה על החיים .כשהאמא עברה לגור אצל הבת היא חזרה לחיים ,חזרה לקרוא עיתון , השתתפה בשיחות בבית , אכלה יותר , הסתכלה בטלויזיה והראתה חדות מחשבה וצלילות דעה . בהתחלה זה נראה כמו חזרה לחיים אבל אחרי מחשבה עמוקה פתאום מבין שהאמא אף פעם לא ויתרה על החיים אלא היא השתעממה מ לא לעשות דבר יום אחרי יום וזה שבר אותה .הבדידות הוציאה ממנה את רוח החיים וביקור דו שבועי קצר לא משנה אצלה כלום והיא מרגישה ל בד ובודדת וזה הורג .
כל מי שיש לו הורה מבוגר וחושב שביקור דו שבועי אצל ההורה ושיחת טלפון יומי הם גורמים להורה להרגיש חי אהוב וחלק מהחיים של הבן /בת אז אני מציע לבצע חשיבה מחדש לפני שזה מאוחר
