תובנות ומחשבות,

הולך לסופר בתל אביב  ובדרך  רואה אישה  מדברת עם גבר ליד טיוטה לבנה ונראה לי שהיא מחזיקה סיגריה אבל לא רואה את הסיגריה.

נכנס לסופר לירקות והיא פתאום  מגיעה  לידי  ואני שואל אותה האם היא החזיקה סיגריה ? 

היא אומרת שהיא לא מעשנת וכול החברים של אבא שלה שעישנו  מתו. 

אני מספר לה שביקרתי  בבית חולים והיית שם אישה בת מאה לערך עם סיגריה  בפה והיא ענתה כשנראה יש לה גנים טובים . 

היא עונה שהיא לא עושה שום דבר שנמכר כי קשה מאוד להיגמל  .

אני אומר לה שחיים זה ממכר אבל בסוף כולם מתים .

היא עונה שאם לא הילדים שלה אז לא אכפת לה למות .היא יפה  מעל 180 סמ ובשעות הארבעים שלה .

אני אומר לה שהיא צריכה לחיות בשבילה ואז בשביל הילידים שלה .

היא עונה שאם לא היו לה ילדים אז היא לא היית חיה 

אני אומר לה שאני מבין שהיא חוותה כאב או טראומה ותמיד אפשר לתקן והיא יכולה לשלוט באיך היא תגיב למה שהיא חוותה.

היא אומרת לי שהיא נאנסה ואין לה סיבה לחיות חוץ מהילדים שלה .

אני מנסה לעודד אותה ושואל האם היא צריכה עזרה ?

היא אומרת תודה אבל לא תודה וממשיכה בקניות שלה .

אני מסיים לקנות ונמצא אחריה בתור לקופה בשרות עצמית . אני אומר לה בשקט שאשמח לעזור ככול שהיא רוצה לקבל עזרה

היא מחייכת ויוצאת  מהסופר. 

אם את כאן את יכולה לפנות ואשמח לעזור .