תובנות ומחשבות,

קורא את הספר"  נוילנד"  של נבו אשכול ושם הוא כותב על הקרבות שענבר נלחמת  עם אמא והקרבות  מתעוררים לחיים כול פעם מחדש ועם אפס מאמץ וזה פותח מחדש את הפצעים שלה .

זה מעורר בי תהייה האם חיבור של שני אנשים עם אותם סריטות  יוצר חיבור מדויק ועמוק יותר כי הם מבינים זה את זו לעומק או שעדיף שיהיה שוני גדול כדי שאחד יכול לעזור לשניה כי הוא חזק ועמיד  יותר בזמן שהיא פגיעה וזקוקה למשענת  ויציבות