לפני כמה שנים במסעדת אטריות בארץ השמש העולה, סיפר לי חבר אנקדוטה.
"כיצד שני ישראלים מנהלים משא ומתן?" הוא שואל וממשיך, "הם דוחפים זה את זה קדימה מנסים לגרום לצד השני לסגת לאחור, כמו שני מתאבקי סומו ובמקום בו הם מתייצבים לפי יחסי הכוחות בין החזק יותר לחלש יותר שם נגמר המשא ומתן ונוצרת העסקה."
"וכיצד שני יפנים מנהלים משא ומתן?" הוא עוצר, אני שותק ומביט בו בסקרנות וסבלנות עד שהוא לוגם מן המרק שלפניו וממשיך. "שני היפנים מושכים לאחור ונסוגים. הם עדיין מחוברים במשא ומתן וכל אחד מהם מנסה למשוך אחורה לאט לאט ולמשוך את משנהו קדימה במקום שבו הם מתייצבים לפי יחסי הכוחות, שם נסגר המו"מ ונוצרת העסקה."
תשתה, המרק מתקרר הוא אומר ואנחנו עוצרים ל כמה רגעים לשאוב בקולניות את אטריות האודון אל תוכנו.
"עכשיו תדמיין לעצמך," אומר לי האיש החכם והמנוסה הזה ומחייך, "מצב שבו מתקיים משא ומתן בין ישראלי ליפני, מי דוחף קדימה, מי הולך לאחור ומי נופל עם הפנים בתוך האבק..."
והיום כשחשבתי קצת על שליטה, נזכרתי קצת בסיפור הזה,
ואז בפרסומת המשעשעת "אתה מורח או מנגב?"
וחשבתי על הפאראפרזה "אתה דוחף או מושך?