המיעוט שזוכר אותי מלפני חצי שנה ודרומה, אולי שם לב שמחקתי את שלוש השנים האחרונות ונעלמתי.
טלפון לא צפוי מנשלטת עבר שלי הביא בשורות רעות, לא הספקתי להגיע להלוויה שלך פור גוד.
אבל חזרתי וקראתי במשך לילה שלם את כל מה שכתבת בתקופה שלא הייתי וגם את ההתכתבויות הפרטיות שלנו.
אתה לא יוצא לי מהראש, אני חושב עליך ואז על משהו אחר ושוב עליך ככה כבר יומיים ואני יודע שזה ימשך הרבה יותר משבעה.
הרי בכל הכלוב הזה על עשרות אלפי משתמשיו, ספרתי על יד אחת את אלו שבאמת הערכתי ועכשיו פינית לי אצבע.
אתה וקומץ אחרים (מהוניל) תמיד שמשתם השראה בעבורי, איך מהתחלה כל כך מחורבנת הצלחתם לצאת שקולים וחכמים ואמיתיים ומתפקדים וכל כך ראויים. ונזכרתי באמירה הזו שלי שהחוכמה בחיים היא לשחק (ולנצח) עם הקלפים שקבלת ולא עם אלו שהיית רוצה ואיך אתה תמיד הסתדרת עם מה שיש, תמיד ברוגע ובלי תלונה.
היית בעיני תבנית של העבר שלך, גם בבחירות שלך וגם בבריחות שלך אבל אלוהים, באיזו נעימות ובכמה חן.
ולא הספקתי לספר לך על הממשקים שהיו לנו כנראה בעבר ולא על המחשבות שהיו לי על מה שאולי נעשה יחד.
למעשה למרות שפתחת לי אלף חלונות למי שאתה, לא הספקתי באמת להכיר אותך. דחיתי. לא למדתי את השיעור לנצל כל יום ולעשות כל מה שהלב רוצה כי אין לדעת מה יהיה מחר. וכמו עם מישהי אחרת שנמצאת בשדות הנצחיים שבהם גם אתה, גם אותך פספסתי ואני שואל את עצמי מה היה קורה אילו הייתי נוהג אחרת.
היית ואצלי תמיד תשאר, האיש העמוק, החכם המשכיל והרגוע שהבין את נפש האדם הישרה וגם המפותלת לעומק ומכלי ראשון. התקשורת אתך הראתה לי תמיד שאתה מהיחידים שמבינים שליטה לעומק רוצים בה לא בשביל הריגוש הזול אלא בחיפוש אמיתי. כמו נשר אמיתי, החיפוש שלך היה אמיתי ולא מתפשר, נשר לא צד זבובים.
זכינו כולם בבלוג שלך ובנוכחות השקולה, החכמה, העמוקה והמצחיקה שלך וזכיתי גם בשיחות הפרטיות שלנו, שלימדו אותי דברים ושינו והשפיעו על דעותי. ואני בדיוק כמו השיר שואל איפה ישנם עוד אנשים כמוך?
הייתי רוצה יותר וחבל לי שלא זכיתי.
כמו שאומרים, חבל (לי) על דאבדין, אבל (אצלי) לא תשכח.
תנוח בשלום על משכבך.
אהבנו את אותם שירים, אני יודע שהיית מסכים לבחירה הזו, כל מילה היא בשבילך.
