קנבס ועיפרון

התמונה היא קצת אחרת, אותה מסגרת, ציור מורכב

על הפינות של המחברת, תקופה אחרת, מחיקות של קו

ובציור אותו הגבר, קצת התבגר, אותו המבט

ולידו אישה מאושרת, נראית מוארת, היא לא יודעת..

ואני מביטה בלוח, חיוך מרוח, שאריות רגעים

הם מציצים אליי, קורצים, בין הטקסטורות והצבעים

והוא נראה כמי שקורא לי, בואי עכשיו, לרגע מותר

הניחי בצד את המציאות, את ההווה, את המוסר..

ואם זה נכון, ואתה קורא לי אליך,

אני קוראת מילותיך ומוכנה להסתיר,

אני אתן לך סימן, תן מקום, תן לי זמן,

ואני מבטיחה שאפתח את שפתיי רק כשאתה לידן..