לפני 7 שנים. 17 במאי 2017 בשעה 23:18
פרצי זרמי דם שלא נשטפים במים
עולם ומלאו, חיים ומוות בין הרגליים
שלוש זריחות לכל ירח שלושים שנה עדיין
גופך צמא רוצה הוא עוד ואת שיכורה מיין
שלוות נפשי מופרת כשצעקה פילחה את השמיים
לאור נרות, מרתף סגור שולחן ערוך לשניים
חול לוהט מעיין בועט נשפך ליטוף על הירכיים
מבט מצטלב גוף מתקרב נשיקה על השפתיים
עטור מצחך שבור גופך נפשך עדינה כזכוכית
ידך הקטנה מותנך הרזה סימנים של איפור כי בכית
נשכב על ידך מחבק ומועך מעריך אותך מלאכית
אל תפחדי ואל תרעדי אז מה אם דיממת, את זכית.