קנבס ועיפרון

ראיתי אותך.

ראיתי אותך, את יכולה להפסיק להתחבא.

פעם הייתי גם אני מתחבא, מתיימר, מנסה.

אבל ראיתי אותך, מה זה שווה?

את שואפת, בונה, יוצרת תדמית במשך שנים

שנים שאת בונה מגננות, מחסומי אינטלקט שיסננו את כל הטיפשים מסביב

את מבטיחה לעצמך שרק מי ששווה אותך ידע לעבור אותם

את צודקת

אבל ראיתי אותך.

כן, זה בסדר. את יכולה להפסיק להתחבא.

אני לא נלחם, את רואה שאני לא נלחם.

לא, לא מזיז לי. מבחינתי הם לא שם.

כל המחסומים האלה שבנית לך, כל החומות, גדרות התיל, המוקשים

המחשבה מאחורי כל מילה, העמידה הזקופה.

אני מרגיש אותך ומתעלם.

קראתי פעם שהדרך הכי טובה לנצח בויכוח היא פשוט לא להכנס אליו.

אני לא מתווכח.