קנבס ועיפרון

לפעמים בלהט הרגע קל לומר אני רוצה

לא להסתכל כלל על הדרך, רק על מה שיוצא

בהחלטות קטנות עוד מילא, נתגרה במזל

אבל, כשנעלמת הדעת בהחלטות הרות גורל..?

הקינק שלי - שלי. אבל יש לו מחיר

מי שלא נותן לא מקבל - אין טעם להסביר.

אני מתכוון - זו זכות בחירה, לנהל את חיי בדרך מסויימת

אבל כשעושים צעד קדימה על האדמה נשארת חותמת

כל אחד צריך לחשוב אם המחיר הזה שווה לו

אתה מקריב לדוגמא כבוד ומקבל סיפוק שאין שווה לו 

אני מנסה לומר בעצם שאין לקבל מבלי לתת

בשביל לצאת מהדמיון צריך באחריות לשאת

אם הסטייה שלי תעלה אני מבין. גם זה בסדר

אני בוחר להיות סוטה ולא להמשיך לחלום בסתר