סיפורים ומחשבות

נשאלתי מה זה בדסמ?
בעיני בדסמ זה "כנות":
-כנות להיות עצמך
-כנות עם המיניות שלך
-כנות עם הרצון לנסות ולגלות

בעיני בדסמ זה "תקשורת":
-לתקשר את מה שאתה רוצה וצריך
-לתקשר את הכוונה שלך
-לתקשר את הגבולות שלך
-לתקשר ולספר לאן תרצה/י להגיע ולהשיג זאת
-לתקשר מתי אנחנו רוצים לנסות משהו שונה וחדש
-לתקשר את הלב שלנו מתי טוב ומתי רע ומתי אנחנו ברקיע השביעי

בעיני בדסמ זה "אמינות וביטחון":
-אמונה וביטחון הגוף והנפש ביד הדום
-אמונה וביטחון ביוכלת הסאב להכיל את הדום
-אמונה וביטחון בסודות שאנחנו מתקשים לחשוף לעצמינו
-שאף צד לא מנצל את השני
-אמונה וביטחון שהצד השני יבין ותמיד יהיה כנה בהרגשה , כוונה וצורך שלו.

בעיני בדסמ זה "לכבד":
-לכבד את הגוף של הסאב
-לכבד את האנושיות של שני הצדדים
- לכבד את הפנטזיות והכנות והביטחון שהצד השני מעניק לך
-לכבד את עצמך כאדם לא חשוב המעשה שאתה עושה או נעשה לך
-לכבד את הגבולות
-לכבד את הצרכים
-לכבד את הסודות והלב של הפרטנר
-לכבד את הגוף שהוענק

אבל מעל הכל בדסמ בעיני זה "חופש":
-החופש להיות עצמך על כל צדדייך בלי חשש ופחד
-החופש להתענג בלי שיפוטיות
-החופש לשחרר את העול
-החופש להגשים פנטזיות
-החופש לשחרר אגו להכיל ולקבל את הצד השני בין אם את/ה סאב או דום

אחרי ההופעה המדהימה נרגעת בזרועותי ואני מחבק ומספר לך כמה אני גאה בך.

כמה מהקהל במועדון באו להחמיא לך ולספר לך איך היפנטת אותם. (כמו שסיפרתי לך שתעשי) אבל את התביישת ופשוט התכרבלנו בפינה ביחד.

כעבור כמה זמן הכנסתי את ידי ומשכתי בחבל שעדיין קשור עלייך כריתמה, לאפס אותך. ובעודך מביטה בי השחלתי אצבעות מתחת לחבל לתוכך מזכיר לך איפה את .

את מנסה לדבר להתנגד אבל גופך בוגד בך וגליי העונג מציפים אותך מחדש ובמקום את משחררת אנחה.

" לפני זה גמרת על הבמה מול כולם בשבילם עכשיו תגמרי בשבילי" ואת סגרת עניים והשתחררת נתת לחום לעלות מבין רגלייך ולמלא אותך.

ואז התחלת לרעוד בידיי וללחוש לתוך החזה שלי שוב ושוב "תודה מאסטר תודה... אני שלך"

הנחתי לך להירגע שוב ונתתי לך לשתות. ביקשת ללכת ולקבל את הפרס שלך בפרטיות. חייכתי ולקחתי אותך משם.

חזרנו לביתך, התנשקנו בלהט והעמדתי אותך צמוד לקיר עם יד על הגרון . את עם ניצוץ שובב בעיניים ונושכת את השפתיים מצפה לבאות. הרמתי את ידייך מעל לראש והפשטתי אותך באיטיות מירבית. כל חלק בגופך שנחשף אני מנשק ומלטף. מטריף אותך באיטיות ובמגע שלי אבל את יודעת שכדי לקבל את מה שאת צריכה אסור לך לזואחרת זה לא יגמר. את משחררת אנחה כשאני מתיר את החבל ומעביר אותו בין רגלייך.

" הספגת לי את החבל כולו רטוב בגללך" קיפלתי אותו ודחפתי את החלק הרטוב לפה שלך.

את ידעת מה יקרה את ביקשת את זה. התחננת לזה. לתת לי ריקוד פרטי.

הוצאתי את השרשראות ותליתי אותן מהוו בתקרה. אזקתי אותך עם ידיים למעלה, כך שלא יכולת ללכת אבל כן לעמוד בנוחות אחרת איך תרקדי?!.

הרמתי את השוט הפרגול. הבטתי בך בגופך העירום. את קטנה פיצפונת אבל שרירית וחטובה משנים של ריקוד כל יום. הפעלתי את המוסיקה והתחלתי להצליף בך מרחוק מכוון ומדייק. את צעקת לתוך החבל שממלא את פייך אבל עינייך היו מלאות אושר. זה מה שאת צריכה את הכאב הזה . את צריכה להכיל אותו את רוצה שאני אעניק אותו. ואז התחלת לזוז עם הקצב של המוסיקה והשוט שביחד יצרו מנגינה ברורה. זז ורקדת עם הכאב חושפת לחי אחת להצלפה רק לזוז ולהבליט את הלחי השניה . זזת ורקדת, נתת לי מופע פרטי ריקוד מתוך כאב. ריקוד שרק אני אראה. נכנס לטראנס הכלת את הכאב . נתת לזה לקחת אותך למקום שלך.

אני מעניק לך את מה שאת צריכה וחושקת את הכאב . ואני רואה איך זה משפיע עלייך גופך מתרפה ראשך זז לפי הקצב את מרחפת מתנתקת ורוקדת ואני כבר לא יודע מי מכוון את הריקוד את או אני אבל לא איכפת לי. אני מכאיב ומתפנט מהריקוד שלך . השיר הסתיים יש רק את רעש ההצלפות והאנחות שלך . אני מגביר את הקצב ואז זזה נהינת וסופגת את הפרס שביקשת .

וכשכולך אדומה מסומנת רוקדת אני מרגיש את החיה שבי עולה הטורף שרוצה לקחת אותך אבל אני שולט בה עד שהמופע נגמר אז אני תופס אותך מאחור מרים אותך וחודר כשאת תלויה באויר בידייך ורק אני שמשפד אותך מחזיק אותך באויר.

את עדיין בעולם משלך במקום המיוחד שכאב לוקח אותך אליו . ואני משתמש בך בגופך להרגיע את החיה שבי טורף אותך בתשוקה שלי ומתפוצץ בתוכך ... 

אחרי ששחיררתי אותך את שוכבת פעורה ונוזלת עלי חוזרת לעולם הזה מביטה בי בחיוך לוחשת לי תודה ומחבקת ואני מתנשף משתיק אותך בנשיקה ואומר לך "תודה על המופע הריקוד המדהים ביותר שראיתי בחיי..."

אני מביט בך . גופך זז בקצב שאני מכתיב. את קשורה אלי לא בחבל או שרשרת רק המבט שלי מחזיק אותך במקומך . נחדרת וכואבת אינך מאמינה כיצד הצלחתי לחדור ככה . לא לגופך אלא לנפשך אותה אני מזיין.

המבוכה הזו שאני מעניק לך משפיל ומגרה אותך . האנחות שאת משחררת לאויר רק מטריפות אותי יותר. אבל אני מפוקס מכוון למטרה. אני רואה את הסימנים החוסר אמון שאת בסיטואציה הזו. את מסיטה את מבטך מתביישת נבוכה . בטח שואלת את עצמך איך חדרתי לאינטימיות הזו כמו שהיה לך רק עם בעלך.

במהירות אני שולח את ידי תופס בצאוורך מקבע את ראשך "שלא תעיזי להוריד את העיניים. תביטי בי..." אני אומר בטון קר ואז מגביר את הקצב . את נטרפת מהופנטת ומקובעת בעיניי הנשימה שלך מוגבלת ומחרחרת ואני מתחיל לספור בקול :

5...

4...

עינייך נפערות לא מאמינות איך זה יכול להיות.

3...

2...

1...

"תגמרי" אני צועק ומשחרר את הגרון באותו הרגע את לוקחת נשימה ומתפוצצת בצעקה...

ושוב אני סופר והקצב מתגבר 

5...

4...

את כבר מישרת מבט אני רואה את הפליאה שלך

3...

איך אני מזיין אותך ככה מכאיב ללב שלך ומרגש אותך כל כך חודר לתוכך

2...

מגמיר אותך

1...

"תגמרי"

אני צועק ואת מרחפת מאבדת שליטה על גופך נופלת למיטה ואת בעולם משלך גלים של אנרגייה עוברים בך כזרמי חשמל ואני מלטף את ראשך ולוחש לך תוך כדי "ילדה טובה, רואה אמרתי לך אפילו שבעלך חודר לתוכך, זה אני שמזיין אותך אני שצובט לך את הלב. אני שמעניק לך את העונג הזה. אני שמגמיר אותך לא חשוב שהוא הזה שבתוכך את שלי והוא כלי שאני משתמש בו לענג אותך הגמירות שלך שייכות לי..."

ואז קמתי חזרתי לכיסא שמולכם לוגם מהכוס שלי וסימנתי לבעלך שימשיך ושעכשיו מותר לו לגמור ולהתפרע 

ותוך שניות ספורות הוא התפוצץ בתוכך אבל את עדיין ריחפת בעולם העונג שהכנסתי אותך לתוכו ולא שמת לב אפילו כשבאתי והתחלפנו אחרי שהוא גמר .

עד שהתחלתי לספור שוב

5...

4...

3...

2...

1...

יש אנשים משני צידי השוט שחושבים שבכי זו השפלה . זה סימן לכאב ושיא הסאדיזם זה להוציא אותו.

אותם האנשים מפחדים ומתביישים לבכות. כי הם חושבים שזו חולשה . ודומים מסויימים רוצים לראות את הסאב נשברת בוכה חושבים שזו הגדולה לשבור.

אבל אני רואה את זה אחרת אני רוצה שתבכי אבל לא בגלל סאדיזם לא כי נשברת . אלא כי השתחררת כי בטחת בי מספיק לשחרר את החומות האלו ולהיחשף מולי. לא כי ריסקתי אותם. 

בכי זה תגובה של הגוף לשיחרור לחץ ריגשי מצטבר בצורה מיידית ופיזית. זה ביטוי לעמוס יתר של רגש. כשאנחנו בוכים הפעולת הוצאה הזו מרגיעה, הזעקה שיוצאת משחררת את העומס שהצטבר, הגוף משחרר הורמונים מרגיעים והשרירים מתרפים. כל פעם שאנו חשים עומס יתר של רגש ולחץ ריגשי צריך לשחרר. לא חשוב איזה רגש זה: סבל, כאב, אהבה, עונג, שמחה, כעס, תסכול ועוד. זה לא משנה הרגש רק העוצמה שלו והלחץ שהוא יוצר. לכן אנו בוכים מצחוק או מתסכול. לכן יש נשים שבוכות מאורגזמה חזקה. זה ביטוי רק לצורך לשחרר.

לכן אני רוצה שתבכי אני אעודד אותך לבכות. תשחררי את הלחץ תוציאי את הרגש תבטאי את עצמך . תהיי חלשה מולי תראי לי שאת בוטחת בי ואני אחזיק אותך . תבכי,תשחררי, תזעקי לא כי שברתי אותך אלא בגלל שאת בוטחת בי ומשחררת את עצמך. מורידה את ההגנות והחומות משחררת את הסכר הריגשי ומשחררת.

אז תבכי בשבילי לא בגלל ששברתי אותך לא בגלל שאת חלשה אלא בגלל שאת חזקה בגלל שאת נותנת לי לבנות אותך...

מתברר שבדסמ זה בריא

http://www.medicaldaily.com/kinky-sex-6-science-backed-benefits-bdsm-321500

היום התברר לי שיש אנשים שמתעסקים בבדסמ זמן מה (חלקם יותר משנה) ואינם מכירים או מבינים את המושג אפטר קר.

ואני לא מבין איך זה יכול להיות . סאב שלא טיפלו בו דום שלא איכפת לו. בשביל שמישהו יעבור כמה סשנים ולא יכיר את זה.

אז אני מסביר כאן שמי שרוצה ללמוד או מי שלא מכיר יידע.

במהלך סשן מכניסים את הגוף של הסאב לסטרס והמצב המנטלי של הסאב גם מגיע לנקודות קיצון של שפל או היי מטורף . כל סאב מגיע לנקודות האלו ממשהו אחר אחד זה הצלפה קטנה ואחר זה מחטים וליקוק אסלה. זה לא חשוב כמה קיצוני הסשן לסאב זה מצב מנטלי מורכב ולא קל.

וצריך להתקרקע ולהתייצב אחרי. 

וזה האפטר קר !!!.

אפטר קר : אלו פעולות ומצב התנהגות ויחס שהדום עושה כדי ליצב את הסאב לקרקע אותו ולהוציא אותו מהמצב המנטלי שהיה בזמן הסשן למצב מנטלי יציב ונורמאלי בשבילו/ה . עושים את זה בדרכים שונות. לפעמים מספיק מבט ומילה טובה , לפעמים צריך חיבוק וכירבול, לפעמים לקלח ולעסות את הסאב, לפעמים זה לבשל ולדאוג שיאכלו . זה לא משנה מה הפעולה עצמה . זה משתנה סאב לסאב ומסשן לסשן על פי הצורך של הסאב. מה שחשוב שזה מרגיע את הסאב שזה נותן תחושת ביטחון והגנה לסאב. ומראה איכפתיות מהדום. אצלי סאבית אחת שהייתה לי היא הייתה חייבת להירגם כשאני בתוכה אחרת לא הייתה נרגעת. כל אחת זה אחרת.

והנקודה הכי חשובה האפטר קר הוא חלק בלתי נפרד מהסשן בסוף הסשן ולפעמים באמצע על פי צורך מטפלים בסאב מרגיעים מוודאים שהכל תקין מקרקעים. אחרת זה חוסר אחריות לנטוש את הסאב במצב קיצון ולברוח. זה לא לשלוט זה לנצל ולזיין בלי מחשבה וניצול. וזה מסוכן!

אז בבקשה תקראו ותטפלו בסאב שלכם/ן

הגעתי למסקנה. הנפש האנושית היא דבר פשוט, ברור, מסובך ומגושם באותו הזמן.

הסיבות והסיפורים שלנו מסובכים, אבל המנגנונים שלנו להתמודד עם אותם סיבות וסיפורים, שזה ההתנהגות שלנו וההסברים שלנו הם פשוטים.

לכן לא חשוב כמה זה מסובך ומורכב בעיניינו זה תמיד פשוט יותר להסביר ולהבין ממה שאנחנו חושבים...

פָאנדוֹם (באנגלית - Fandom, מהמילה fan - מעריץ, kingdom -ממלכה, ממלכת המעריצים) היא קהילת מעריצים נלהבים של תופעה כלשהי כגון אישים, תחביב, זאנר, ספר, סדרה או אופנה. קהילות אלו נמצאות ונפגשות לרוב דרך האינטרנט, בשל האזוטריות של התכנים, אבל הן עשויות להתקיים גם בעולם הממשי כמו בכנסים, מסיבות ומפגשים חברתיים.

מעריצים בפאנדום מתעניינים בפרטים הקטנים של מושא הפאנדום, דבר המבדיל אותם מחובבים בעלי עניין אקראי בלבד. מושאי פאנדום קשורים לרוב באמנות, ספורט או בידור. מושא הפאנדום איננו מהווה, לרוב, חלק מעולמם המקצועי של המעריצים, אולם לעתים מושא ההערצה קשור למומחיות כלשהי בה הם מחזיקים, עקב העניין הרב שהם מגלים בפאנדום.

ההערצה וההתלהבות של אנשים בפאנדום שלהם בתוספת הדיוק ותשומת הלב לפרטים היא רבה ולא ניתנת תיאור. 

יש דרכים רבות לבטא את הפאנדום. למשל :

כתיבת פאנפיקים-אלו סיפורים בעולם של הפאנדום או על דמויות הפאנדום.

קבוצות דיון- להעמיק את ההבנה והפילוסופיה מאחורי הפאנדום

ציור- לצייר את מושא ההערצה.

קוספליי- להתחפש לדמויות או למושאי ההערצה שמזדהים איתם בדגש על רמת פירוט ומשחק הדמות.

עיסוק ממש- להתעסק בתחביב שוב ושוב(לא באמת צריך להסבר).

עכשיו אעולה השאלה מה ההבדל בין פאנדום לפטיש? האובססייה שלנו הפטישיסטים בנושא הפטיש שלנו עמוקה. אנחנו קוראים על הפטיש שלנו, מציירים אותו, כותבים עליו, דנים עליו ומתעסקים בו. יש כנסים בנושאי פטישים (אפילו כנסים על פטיש ספציפי כמו פוני פליי). ואנחנו בטוח מתעסקים בפטישים שמושכים אותנו.

יש שיגידו שפטיש זה מיני ופאנדום זה לא. אבל הרגשת השיחרור בעיסוק בפאנדום בהצלחה היא גבוהה וניתן לתאר אותה כמינית. תראו קוספלייר שמתחפש בהצלחה לדמות שמעריץ לפרטייה ומתבקשים להצטלם איתו הוא לגמרי בספייס. או לכותב פאנפיק שמקבל ביקורות טובות על הסיפורים שלו הוא מרגיש לגמרי ספייס ומרחף. או צווחת המעריצות כשכוכב הפאנדום מדבר אליהן. מי שראה את זה לא יכול להתכחש שזה ספייס וזו חוויה מינית בשבילן. או מעריץ של קבוצת ספורט כשהיא זוכה באליפות האם השמחה שלו לא אורגזמית?

האם כולנו אז חנונים בנפשינו ומעריצים פשוט את הפאנדום של בדסמ? או שפאנדום זה בעצם פטיש בשפה אחרת ?

ומה זה אומר עליינו בני אדם שמיניות היא חלק מחיי כולנו אפילו בתחביבים שלנו.