|
|
|
הנה זה מתחיל הדגדוג הזה הגירוד שבהתחלה עוד מנסים להתעלם, וככל שלא חושבים על זה, חושבים על זה.
ואז מגיע השכנוע העצמי ורשימת הבעד ונגד. ורשימת הנגד מתארכת ובבעד יש סעיף אחד. אני רוצה.
אני רוצה? באמת אני רוצה?
ועובר עוד יום ועוד שבוע, והגירוד כבר תופס את רוב המקום במוח, ותמונות שרצות בראש ונקברות להן אי שם בעומק, והכעס מתחיל לבצבץ ולהרים את הראש, ושוב ההגיון מנצח
עד הפעם הבאה
אמא
אני אמא בפעם הראשונה
אני כואבת אני עייפה אני מרגישה כאילו הפנים נמצא בחוץ.
אבל בשניה שהרגשתי אותך על הגוף שלי, ייצור אנושי מושלם שלי הכל נעלם.
הרגשתי איך פיסית הלב שלי מתרחב איך הנשימות של שנינו מסתנכרנות לפעימות אחידות.
איך פרשת את האצבעות הזערוריות שלך על החזה שלי והרגשתי חיבור כמו שלא הרגשתי מעולם.
אני לא יכולה להבטיח לך שלא תפגע לעולם- העולם אכזר
אני לא יכולה להבטיח שכל מה שתרצה יקרה
אני כן מבטיחה שתמיד תמיד אעניק לך בטחון רגשי, אהיה קשובה, מכילה אוהבת עד אין סוף
כי בשניה שאתה נולדת נולדתי גם אני.
אמא
יאו איזה כיף
