הייתה מסיבה באמת מעולה במועדון חדש שהוא עד עכשיו היה ונילי לגמרי.
באנו בסביבות 23-30 כשמסיבה התחילה ב23-00, בזמן הזה כבר היו הרבה אנשים במועדון, מצד אחר היה המון מקום, כולל מקומות לסשנים והכי חשוב לי המון מקומות ישיבה, יש ספסלים ממש נוחים לאורך קירות, יש מקומות על הבר. אגב בר מאוד גדול ותכלס יש עוד בר קטן בצד.
אחד הדברים המפתיעים שמועדון נמצא ליד המקדונלדס שעובד גם בלילה. כשיצאנו הוא ממש עשה לי דודא לצ'יפס. חחח
במועדון עצמו היו 2 צלבים במרכז המועדון ואומנם היה פחות סשנים בהתחלה ונראה לי בכלל הייתי ראשונה שהתחילה לסשן.
היו גם דברים אחרים במועדון. יש נקודת תליה (שרשראות) וגולדי עשתה שם סשן, לצערי זה כנראה היה במקביל עם סשן שלי וראיתי אותה רק בסוף מרחוק.
אם אני לא טועה היה כלוב ליד הבמה, לא ראיתי שמישהו השתמש בו.
היה גם דוכן של אוריאנה עם בגדים.
מוזיקה הייתה סבבה, לחלק התחברנו, לחלק לא, קצת רועש כמו בכל מסיבה.
מה שלא אהבתי במועדון הזה זה עישון. חוץ מזה אין מבוך או חדר אינטימי לזוגות. מצד אחר יש בר קטן שהוא כאילו בצד ושם קצת יותר חשוך.
הכול התחיל מזה שהיה מישהו שרצה לעשות ציורי גוף והביא טושים ונשלט שלי הסכים לכך. וגם אני הצטרפתי כמובן. כתבתי עליו כמה מילים ואז הזמנתי אנשים אחרים מסביב לכתוב עליו. חלק מהם נבהלו ממני וסירבו להצעה וחלק זרמו. שמתי לב, שאנשים זרים דווקא כתבו עליו מילים טובות כמו אמיץ או איחולי הצלחה ואני כתבתי עליו בעיקר דברים מעליבים או משפילים כמו קשקשן, אקסביציוניסט, זונה וקמצן. הכי מצחיק היה שבחור שהביא טושים והתעסק בציורי כוכבים סביב הפטמות שלו כתב לי "לא" ליד המילה "קמצן", כנראה ריחם עליו.
זה לא שאני בקטע של השפלות. לאחרונה אני עוברת תקופה לא קלה שקשורה למעבר אזור מגורים ויש לי דירה חדשה ריקה באתר בניה ואין לי יכולות פיזיות ונפשיות להתעסק בהכל ביחד, כבר לא אדבר על בריאות שלי ושל בעלי ובכלל יש לי כל כך הרבה דברים על הראש שיותר משבועיים לא נפגשתי עם הנשלט שלי וכמעט לא התכתבנו. היו לי גם מחשבות על להיפרד, אפילו דיברתי על זה עם כמה חברים, פתאום ראיתי ממש ברור כל הדברים שפחות מתאימים לי בקשר שלנו. אפילו הבאתי לנשלט שלי ציוד שלו שנשאר אצלי בבית, כאילו בתירוץ שלא ילך לאיבוד במעבר, אבל האמת חשבתי שאולי באמת אגיע להחלטה שאין לנו טעם להמשיך.
אז הרגשתי פתאום בנוח להשפיל ולהחפיץ. אומנם זה היה קצר אבל זה כאילו איזן אותי מבחינה כלשהי. בסוף כששיחקתי עם שעווה והתחלתי להצליף הגעתי לאיזה הרגשה של פעם, הרגשה כזאת מוזרה שהרבה זמן לא הייתה לי בכלל ואיתו בפרט. כי הצלפות זה לא קשירות. הוא לא יכול להגיד לי מה לעשות ומה דעתו (זה מתענוגיי לקשור מישהו שגם בעצמו קושר). הוא בכלל לא רואה מה אני עושה מאחורי הגב.
נכנסתי לאיזה מוד מאוד אכזרי. לא, לא כעסתי עליו או משהו, אבל פשוט רציתי להכאיב. כן החלפתי כמה וכמה כלים משוט ועד קיינים. ראיתי תגובות שלו, איך הוא סופג כל מה שיש לי לתת, גם אם פספסתי פעם והגעתי לצד עם הוולויפ. הוא לא עצר אותי, הוא לא ביקש צומי, לפעמים הייתי נצמדת לגוף קר שלו עם גוף חם שלי, לפעמים משתמשת בידיים. הוא נכנס לספייס דיי מהר וראיתי מהצד הבעות פנים שיכורות ומטורפות שלו. אבל אני לא הייתי ממהרת לשום מקום, מגבירה את הכוח, אבל לא קצב. וזה היה ארוך, לא ידעתי באמת מתי אעצור. וכשעצרתי פשוט סיבבתי אותו על הצלב עם פנים אלי והמשכתי בבולבסטינג. ההתמסרות שלו הייתה הפעם באיזה רמה אחרת, לא אפחד להגיד שאולי באיזה רמת שיא. באתי לערב הזה עייפה מאוד, חשבתי שלא אעשה כלום ופתאום הייה לי ים של אנרגיה, ים של אמוציות וים של אושר.
אגב אני טיפוס מאוד ביישני ותמיד קשה לי לסשן ממש במרכז המועדון. ראיתי שמסתכלים עלינו, אבל התנתקתי, לא ראיתי אף אחד מסביב. נכנסתי לספייס בעצמי וכשסיימנו ושחררתי אותו מאזיקים והוא פשוט נזל מהצלב לרגליי התחלתי לרעוד ופתאום שמתי לב שיש אנשים מסביב והתביישתי נורא. וסתם התחלנו לאסוף דברים ורצינו לשתות ולברוח ולשבת. הלכנו לחפש פינה חשוכה.
וכשקצת נחנו והמשכנו לפוטפטיש פתאום הרגשתי כל כך נסערת והייתה בינינו איזה תשוקה מטורפת ואפילו הרגשתי אחרי אסירת תודה לנשלט שלי, כי התמסרות זה לא משהו שמובן מאליו.
