אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Let my people go!

יציאת מצריים פרטית בהחלט.
לפני שבועיים. 30 ביוני 2020, 11:55

שלך למושג צחצוח חרבות היתה מטלטלת את עולם האבירים.

סקרן לדעת מה תהיה הגרסה שלך לשובו של הג'דיי.

לפני 3 שבועות. 19 ביוני 2020, 10:06

עם הדיפנדרים המותנעים, הקראטה, רופא השיניים והבלאגן הגדול אני מספר לך שנשארנו שנינו על המדרכה ליד בתחנת דלק עם כל הזבל מהאוטו שלך (ויש ברוך השם, מזל שאת נפטרת ממנו) כולל פיתה ירוקה שעכשיו על המדרכה.  

ואז את אומרת לי "אתה משפחה שלי".

הכי.

 

 

לפני חודש. 11 ביוני 2020, 19:17

אני עדיין של נסער מהגילוי שהדמות של ויקטור חסון בגבעת חלפון עושה לך את זה.
עכשיו אני צריך להיות מודאג מרמי לוי?

 

 

 

 

 

הלכתי לקניות.

לפני חודש. 10 ביוני 2020, 20:59

1. שמלח כלול ברשימת הפרודוקטים במטבח של אשתך לעתיד.

2. שפורנו גייז מחרמן את הכלה.

3. שהכלה יודעת את השם שלך.

4. שאתה פנוי.

 

לפני חודש. 10 ביוני 2020, 5:35

ער.

עובר מהמיטה לסלון, מהסלון למיטה.

חושב, שוקל, מדמיין, רק לא נרדם.

נראה לי שלמדתי על בשרי את פירוש המשפט "היזהר במישאלותיך".

 

לפני חודש. 30 במאי 2020, 7:03

 

Did you ever want it?
Did you want it bad?
Oh, my
It tears me apart
Did you ever fight it?
All of the pain, so much power
Running through my veins
Bleeding, I'm bleeding
My cold little heart
Oh I, I can't stand myself
And I know
In my heart, in this cold heart
I can live or I can die
I believe if I just try
You believe in you and I
In you and I
In you and I
In you and I
Did you ever notice
I've been ashamed
All my life
I've been playing games
We can try to hide it
It's all the same
I've been losing you
One day at a time
Bleeding, I'm bleeding
My cold little heart
Oh I, I can't stand myself
And I know
In my heart, in this cold heart
I can live or I can die
I believe if I just try
You believe in you and I
In my heart, in this cold heart
I can live or I can die
I believe if I just try
You believe in you and I
In you and I
In you and I
In you and I
In you and I
In you and I
In you and I
In you and I
Maybe this time I can be strong
But since I know who I am
I'm probably wrong
Maybe this time I can go far
But thinking about where I've been
Ain't helping me start

בסרטים הטובים, הגיבור צריך לבחור בין הרע לרע פחות.

ערב שבועות לפני שלוש שנים, מבקש לראות אותך ולאחר תחינות את מסכימה. מחכה לך ברכב מתחת למשרד.  דרוך. יצור עדין צועד ונכנס לרכב. You had me at hello זה שם.

הפגישה הכי קצרה EVER.

אם מישהו היה אומר  לי שהייצור העדין הזה שנכנס לרכב יהיה בעוד 3 שנים העזר כנגדי הכי טוב בעולם הייתי שולח אותו לעזאזל.

בייבי.

34.

 

לפני חודשיים. 7 במאי 2020, 17:19

הגיע תורי להיות מסמן מטרות.

את יודעת שאני חסיד אדוק של תכנון מוקדם, ישיבה ארוכה בבייס קאמפ, יקח כמה זמן שייקח, אבל לאחר שההחלטה נפלה - יציאה נחושה  לביצוע כמו מלוע של תותח עד להשגת המטרה.(לא סיפרת לי עדיין איך זה מרגיש להחזיק סיירת מטכ"ל פרטית)

מתענג מהמחשבה לסמן מטרות ארוכות טווח איתך.

מטרה ראשונה:

לטוס יחד להופעה של בוב מארלי.

 

לפני חודשיים. 2 במאי 2020, 8:18

שיחה עם חבר, על נשים חזקות ועצמאיות והפחד של גברים מנשים כאלה.

הוא מספר שבמקום שממנו הוא בא (אזור ארמניה גרוזיה) ככל שהנערה יותר טיפשה ככה הנדוניה גדולה יותר.

ואני חושב שאת היית הנערה היחידה בכפר שאבא שלה היה צריך לשלם כדי שייקחו אותה.

 

 

לפני חודשיים. 25 באפר׳ 2020, 11:50

ברלין.

עם ולמרות הגנים הייקים שלי, אני אוהב את הסטייל שלו, ליד המקור וזין על המילים והציפיה לשלמות, בדרך שלו, בסטייל שלו. 

All the way.

 

 

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 7 באפר׳ 2020, 7:48

ויש לי הערכה לאנשים שמחזירים חובות.

זוכרת את האגדה האורבנית על ההוא שהתבקש לכתוב במבחן בגרות בהבעה על הנושא אומץ  וכתב : "אומץ זה להגיש את המבחן בגרות הזה עם משפט אחד". בוחן אחד נתן לו מאה עגול והשני אפס עגול.

אז כן, טכנית הייתי יכול להחזיר את החוב במשפט כמו "אני אוהב אותך" או לשים את המילים של שיר הפתיחה של בית הנייר שאני חורש בימים האחרונים בזכותך ולהפטר מהחוב. 

אבל לא במקרה הזה, כאן לא יוצאים לידי חובה. כאן עושים באהבה.

יולי האחרון, עלילות הסטוקר שלך מתחילות ולא בעיר הגדולה. מבוהל. אחרי ששתה מיץ אומץ ויצא לעצמאות מגלה שנגמרו החיים הטובים. אין ממש עבודה, אין כבר רכב חברה, אין מחשב, הכל הוחזר וצריך לקנות. מזל שאת הטלפון הסכימו שאחזיר רק אחרי שאקנה חדש ואעביר את הכל.

כבר יותר מ 3 שנים שאנחנו מתכתבים, חברים לעט, מאחורי המקלדת שמשון הגיבור, הרבה אמונה הרבה פחדים לפני השינוי,  יודעת שאני עוזב את העבודה, מדברים על ערך עצמי ואמונה בדרך ואת תמיד עם עצות טובות  (כבר אז היית תמיד צודקת) שואלת אם יש אפשרות שאדחה את העזיבה בגלל הכאבים והבדיקות. יודע שאין כבר דרך חזרה ואין לי שום כוונה להישאר.

הולך לקניון לקנות טלפון, רואה אותך מחוץ לחנות, מטרים לידי, עם הילדים. אוכלים, צוחקים.

ואני שפן עם פנסים בעיניים, מביט בך דקות ארוכות מתוך החנות ולא פונה. רק בוהה. לקניון הגיעו רק הפחדים והחוסר ביטחון. האמונה תחזור מאוחר יותר שהגלגל יתחיל לנוע מעט ויהיה משהו באופק.

מאוחר יותר כותב לך שהיית חמודה עם הילדים ואת שואלת למה לא באתי להגיד שלום.

בדיעבד אני חושב על גורל, על טיימינג, על ההזדמנות האחת לעשות רושם ראשוני (אז מה אם נפגשנו פעמיים לפני שלוש שנים), שיש מצב שאם היית רואה אותי באותו יום, שם, בהתחלה, בתחתית, כלום לא היה יוצא.

אין כאן פואנטה, ואין בטקסט הזה סדר של התחלה וסוף אבל עכשיו אני יכול לכתוב שאני אוהב אותך ושמח שאת מלווה אותי בכל המסע הזה.

 

If I stay with you, if I'm choosing wrong

I don't care at all
If I'm losing now, but I'm winning late
That's all I want

 

 

 

 

 

 

ואולי בעצם אני הפרופסור ואת ראקל?