כאב

כל כך רציתי שתרצה

הבאתי לך כאב 

מימשתי את עצמי

הייתי סוף סוף מלכה.

לא בפנטזיות לא בתאוריה

באמת, על הצוואר שלך.

כשאתה הכאבת לי, 

כבלת אותי

זה היה כמו חוויה רוחנית בשבילי

הערצתי אותך

ואתה "לא ממש נהנה מהכאב יותר מההשפלה"

אני רוצה להכאיב לך 

אני רוצה שתזכור אותי יום אחרי

אני רוצה שריטות ופסים אדומים על העור שלך

אני רוצה שתביט בי כאילו הערתי אותי

ערערתי אותך

אני רוצה לחבק ..ללקק, לנחם אותך.

איך אתה עוצר הכול ?

עוצר אותי?

 .. אני ממש בוכה.

ואני חשבתי שכאב הוא מתנה לפתח ביננו

כמו בועה אפלה.

אתה ונילי לי?

ידעתי שאתה עושה הכול 'כי אני אוהבת'

ועכשיו האדישות שלך לזה חותכת אותי 

שורפת לי 

מעיקה לי בבטן

הכאתי לך ולא רצית עוד..

איך?

זה מכאיב לי

הורג אותי

..המון.