המלך ארתור, כך מספרת האגדה,יצא לרכב יום אחד ונקלע לקרחת יער הרחק מארמונו. אביר רכוב על סוסו יצא לקראתו ורצה להורגו "אל תהרגני אני המלך" זעק המלך ארתור נואשות לעבר האביר אשר כבר שלף את חרבו, הרהר האביר רגע ואחר כך, כמי שגמלה ההחלטה בליבו אמר בפסקנות: "אהיה מוכן להשאירך חי בתנאי שתדע לפענח את חידתי", "ומהי החידה?" מיהר המלך ארתור לשאול מלא תקווה, "החידה היא השיב האביר בטון מסתורי,מה רוצות הנשים", אל תמהר להשיב יעץ האביר למלך, שוב לארמונך וחזור לכאן בעוד שנה וראה אם תפענח את חידתי – תחיה ולא, תמות.
חזר המלך לארמונו, סיפר ליועצו הנאמן ושכח מכל העניין. היועץ שהיה גם חכם וגם נאמן לא שכח. סבב בכפרים, בכיכרות הערים ובשווקים ונעץ עם עם-הארץ, עם איכרים קשי יום, עם איכרים וזקנים,גברים, נשים וטף, איש לא ידע. כעבור שנה בא למלך יועצו והודיעו בצער כי אין בידו התשובה וכי עליהם לצאת לדרך ולמלא את ההתחייבות.
רכבו השניים לאיטם, מהורהרים ומוטרדים מהגורל הצפוי למלך, לפתע הבחינו בדמות אישה לבושה שחורים, אשר ככל שהתקרבה התגלתה כמכוערת ודוחה למראה.
"לאן פניכם"? שאלה, סיפרו לה את סיפורם.
"אני יודעת את פשר החידה" אמרה האישה בפסקנות, "אהיה מוכנה לומר בתנאי שיועצו של המלך יסכים לשאתי לאישה" המלך היה מזועזע, האם שווה מחיר חייו את אושרו של חברו הטוב.
היועץ הסכים כהרף עין, לאחר ויכוח קצר שייכנע את מלכו, כי מוטב כך והם רכבו שלושתם מצפים לבאות.
כאשר הגיעו למקום כבר המתין האביר. "ובכן" שאל הלה "מה רוצות הנשים"?
התבוננו המלך ויועצו באישה המסתורית והיא התבוננה בשקט באביר והשיבה: "נשים רוצות עצמאות ואת החופש לבחור את גורלן".
"נכון"! אמר האביר בפליאה מסוימת ונעלם.
המלך ניצל! שמחו השניים ושלושתם רכבו לעבר הארמון, שם הוכן להם משתה כיד המלך. יועצו של המלך לא שכח את הבטחתו לשאת את אשת המסתורין וכך עשה.
הגיע הלילה עת לממש את הנישואין, איש בעל כבוד היה מוכן לתפקידו. נגשה אליו האישה ובקריצת עין אמרה לו "אני יכולה להפוך את עצמי למה שאני רוצה, מה היית מעדיף שאהיה בשבילך יפה בלילה ומכוערת ביום, או שמא מכוערת בלילה ויפה ביום"? חשב היועץ ונזכר במאורעות היום וענה לה אף הוא בקריצת עין: "אני משאיר זאת לבחירתך".
חייכה האישה והשיבה לו בקריצת עין נוספת: "אם כך, אבחר להיות יפה בשבילך גם ביום וגם בלילה".
