לפני 8 שנים. יום שלישי, 24 באפריל 2018 בשעה 18:41
רק אמא שלה ניגשת אלי לדלת.
"מצאת את הדירה בקלות? שלום...אני נגה...אמא של טלי.." מחייכת לי חיוך של מכניסת אורחים סדרתית.
האבא מנפנף לי לשלום מכורסאת הארצ'י בנקר שלו. בתקופתי ההורים שלי היו קמים שניהם למורה הפרטי.
"לשלם לך עכשיו או אחר כך?" נגה שואלת בדיוק כשטלי יוצאת מהחדר. סמוקת לחיים ורצינית. פרצוף של מבחן לא בא לי מחר.
מתמטיקה לא סתם. מחייך אליה חזרה.
"שלום טלי". היא ממש קורנת לראות אותי. אם טלי היתה כלבה אמיתית אני נשבע שהזנב שלה היה מקשקש עכשיו.
נגה נותנת לי 170 שקלים ואני מסתיר חיוך פנימי. מנסה לקרוץ לטלי מאחורי הגב של אבא שלה.
"יש לנו הרבה חומר להשלים טלי...אני מציע שנתחיל מהר"...
טלי מובילה אותי לחדר בפאתי המסדרון.
"סגור אחריך אדוני"...
אני סוגר את הדלת ועוזב ורגע אחרי כשטלי כבר על הבירכיים פותחת לי את הרוכסן אני כבר שוכח אם נעלתי את הדלת או לא.
"ששש...קטנה..." מלטף אותה מלמעלה...
היא נכנעת לזין שלי ובולעת אותו תוך כדי שהיא נועצת את מבט הפאפי שלה עם עיניה הגדולות ומקפידה לא לעפעף.
עוד לפני שאני מתחיל לזיין לה את הפנים היא מתחילה לזיין את עצמה ואת הפנים החרסיניות שלה על הזין שלי.
פאקק פאקק פאקקק אני מנסה להחריש כשבכל מקום אחר אני דווקא נהנה לגנוח חזק. ואני דווקא מהטיפוסים השקטים.
"עכשיו כשאני חושב על זה קטנה.. כבר לא נשארו לנו מקומות...אנחנו מרעישים בכל צימר אפשרי פה...למעשה את בית הורייך עוד לא ניסינו".
החדר שלה חדר של שמינסטית קלאסית. פוסטרים במקום קירות כמו בשיר של הפרחה. של זמר קנדי שאני לא מכיר. קולאז שלם ממנו. בקבוקי מים על השולחן. שניים מהם ריקים בכלל. פח מלא. קישוטים של בנות וציטוטים לרגע על הקיר כמו בשירותים צבאיים. אבל חמודים. של צופים כאלה. והנה המדים האלה שמונחים בקפידה על המיטה. כל היתר לא ברור אם זה לפני מכונת כביסה או אחרי. גיטרה מונחת באקראי על הקיר. מוזר. היא לא אמרה לי שהיא מנגנת.ודברנו המון לפני.
אבל היא כבר בעולם אחר. המבחן הוא רק תירוץ כמובן. תמיד יהיה מועד ב'. אבל אני לא נותן לה והודף אותה בכח ממש ומוציא אותה מהזין שלי. בדרך כלל זה הפוך. משהו בבית ההורים שלה הפך אותה לטורפת. אפילו יותר מהטורפת שאני מכיר.
אני משעין אותה על המיטה. רגל ימין שלה מניח על המיטה. ומפשק אותה בכח. היא היתה ללא תחתונים. כלבה טובה שלי.
"כמה זמן נשאר לנו קטנה?" שואל אותה ובאבחה אחת פולש לתוך הכוס הבוער שלה.
היא מתקפלת ונושכת את הכרית.
"זה מעניין אותך בכלל? שאמא שלך שלמה לי בעצם כדי שאזיין את הבת שלה?"
והיא גונחת חזק לתוך הכרית. מרטיבה את הכרית. אני תופס ביד אחת בשיער שלה ומתחיל לדהור עליה. אני אוהב את הכוס שלה. מאד. יש לו רק מצב צבירה אחד. לפחות מאז שאני מכיר אותו. רטוב. זהו. מציץ בשעון. יש עוד טיפה זמן.
"ששש קטנה...לא נורא....תמיד יהיה מועד ב'."
עובר להחזיק את המותניים שלה. אני משתוקק לסטור לה על הישבן הצח שלה אבל מתאפק. אני עומד לגמור בתוכה. חבל שזה רק ואנילי נטו הפעם אבל לא נורא. אשלים פערים להבא. עובר לחניקה . כמו במאה מטר האחרונים ששמים ספרינט.חונק אותה בצוואר הענוג שלה. ומפמפם רק חזק יותר ותכוף יותר.
"אתם צריכים משהו חמודים?" אמא שואלת מאחורי הדלת.
" אין צורך. נגה. אנחנו תכף גומרים פה".
אני שונא לפעמים את ההרמה להנחתות האלה אבל לפעמים זה מתבקש. רגע ...נעלתי או שלא נעלתי?
ואז אני גומר חזק בכוס היפה הזה שלה. אני נאנק חרישית. ורועד לה לפני שאני יוצא ממנו. אני לא צריך להגיד כלום. היא יוצאת מהכרית אדומה כולה ומנקה אותו לפני שהיא מחזירה לי למכנס. אני מסתדר והיא מעקמת לי פרצוף.
"אני מצטער קטנה. 45 דקות זה 45 דקות. אמא שלך לא שלמה לי על יותר. תקבעי לשעתיים להבא. ".
אני נהנה לראות אותה בוערת לה שם. מהתשובות הקרות שלי.
אנחנו מסתדרים והיא יוצאת לפניי מהחדר. פאקקק לא נעלת?????? ולי רק נותר לחייך אליה.
והנה סוף סוף האבא קם. לוחץ לי את היד.
"נו...היא השלימה את החומר"?
אני מתאפק. באמת שאני מתאפק...יש לי כל כך הרבה תשובות לתת לו...רגע...כן...היא למדה את החומר לעומק...אממ...יש לנו עוד הרבה חומר להשלים...תופתע לדעת אדוני שהבת שלך מאד אוהבת את החומר.... רגע...יש לי עוד...
אני מחייך אליה והיא סמוקת לחיים. עדיין ללא תחתונים. עם הזנב המקשקש שם מאחורה.
"אני חושב שאנחנו די מוכנים למבחן. אבל להבא שעה אחת לא מספיקה לדעתי. היא צריכה לפחות שעתיים שלוש כדי לבלוע כמה שיותר חומר כמו שאומרים." יצא לי בנאלי. ממש אידיוטי.
הוא מלווה אותי לדלת והיא מאחוריו...
"וגם אם לא הצלחנו...לא נורא...תמיד יש מועד ב'...."
