שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סרטן הגדי

כלבים מסתכלים עליך מלמטה
חתולים מסתכלים עליך מלמעלה
חזירים מסתכלים עליך בגובה העיניים

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת ]PLAY על הסאונד המצורף
לפני 3 ימים. 2 ביוני 2020, 20:26

דיאלוג בין שני פיתומים שמדבבים בובות ששמעתי  מתוך הסדרה של מישל גונדרי " ילדותי" (גי'ם קארי).

 

"אני מסתתרת מעצמי כל הזמן. אני חושבת שזו הסיבה שהתחתנתי עם סקוט. לא רציתי להכיר את עצמי ובחרתי גבר שלא יכול להכיר אותי. הוא רצה ילדים. אני קיימת רק בשביל אנשים אחרים. קל להתקיים בשבילם כי אני לא יודעת איך להתקיים בשביל עצמי. אני לא יודעת איך לרצות. אני מעדיפה לדמם מתוך בובה מאשר לחיות מול המשפחה שלי. כך גדלתי. אנו משפחה שאוהבת מרחוק. אני טובה יותר מרחוק. אני מכוסה צלקות מקרוב. 

"את יודעת מה זה קינצוגי? זאת אומנות יפנית שנוצרת משבירה של משהו מיוחד והדבקתו מחדש בזהב. הצלקות שלך לא מעידות שאת שבורה. הן הוכחה שהחלמת. שבירה היא החלמה. קינצוגי".

 

 

 

 

מוקדש.

לפני 3 שבועות. 16 במאי 2020, 2:15

ולא קטנה. גם לך אני לא יכול לתת לקרוא. כמו שלא נתתי לאחרות.

אני מלטף אותה כשהיא מתחת לשולחן ואני תכף מסיים עוד מכתב.

תמיד זה על מחברות A5 ותמיד עם אותה עט פיילוט כחולה V5

עדיף מחברות עם דפים צהובים. כל מכתב ממוספר ומתוארך.

ואני כבר לא זוכר אם אני משנה את הגרסה מפעם לפעם. למה בעצם אני מספר את זה? 

מה אני מנסה להוכיח? אני כותב את זה להם? או שאני כותב את זה לעצמי?

כשהייתי במילואים התחלתי לכתוב לילדים שלי מכתבים. מכתב ביום. מכתב מאבא שמשרת רחוק. 

הם היו אז קטנים אז המכתבים היו בהתאם לגילם.

ולמכתבים צרפתי חידון. תשבץ. מבוך. שיהיה להם מדליק.

פתק שמציין על מחבוא של מתנה בתוך הבית.

וזה היה להם מגניב. לבוא כל יום אחרי בית ספר ולמצוא מעטפה בתיבת דואר.

מתי בפעם האחרונה קבלתם מכתב אמיתי בדואר? 

משהו שהוא אינו הודעה סתמית של רשות כזו או אחרת או שליחה לסניף הדואר המקומי לאסוף חבילה.

מכתב אמיתי שמיענו אותו בשבילכם.

אנחנו עוברים למיטה והיא נשענת על החזה שלי ומערסלת את הביצים שלי. תמשיך נו

שוכב על הגב עם הידיים מאחורי הראש ושוב מהסס. למה בעצם אני מספר את כל זה?

למה זה משנה? אני הסתרתי את זה כל כך הרבה שנים . רק הגרעין אולי יודע. וגם בקושי. אז למה אני כותב את זה פה?

אני מלטף אותה ביד אחת. ובכן כל זה קרה לפני שבע שנים.

לפני שבע שנים הם החליטו שנמאס להם לקרוא את המכתבים.

הם אולי הפסיקו לקרוא אבל אני מאז לא הפסקתי לכתוב.

ומאז בכל יום רבע שעה עד חצי שעה אני כותב. מכתב. 

אני כבר לא כותב לילדים שהם. אני כותב את זה למבוגרים שהם הולכים להיות. 

לבעלי המשפחות שהם הולכים להיות. לנפש שלהם שעד אז כבר עברה דבר או שניים בחיים.

אני כותב להם עלי. לא עוד רשימות מכולות. מה עברתי. הנישואים . הגירושים. איך באמת הכרתי את אמא שלהם.

על הנשים המשמעותיות שהיו לי בחיים. על המחשבות שגם לי היו. על הכשלונות שלי. על החיים שאולי החמצתי.

היא לרגע מפסיקה ונותנת לי להמשיך. ולרגע אני לא יודע אם זה דיאלוג או שאולי מונולוג. האם מישהו שומע אותי?

ומאז אם כך לא הפסקתי לכתוב. וזו הסיבה שאני לוקח איתי את המחברת לכל מקום. בין אם זה לעבודה. לחופשה. למילואים. 

או להפוגה כשאני אצל מישהי אחרת. למה זה בעצם משנה? מי אתה אם לא אותם מכתבים האלה? 

הוא ביקש ממני לפני זמן מה לקרוא אותם. אבל אז כבר סרבתי. אני במקום אחר. המכתבים במקום אחר.

אני כותב כשאני יודע בוודאות שאני רוצה שהוא יהיה והיא תהיה במקום אחר בחיים שלהם. שיבינו יותר על מערכות יחסים לפני שהם קוראים אותי.

ואני לוקח בחשבון שיש מצב שהם יקראו את זה. או יתנו לבני זוג שלהם לקרוא את זה. או שפשוט יזרקו את זה. 

אבל אני יודע שזה מה שאני משאיר אחריי. אלה המכתבים שיישארו אחריי. 

אני אומר לה שאני צריך סיגריה ואני בכלל לא מעשן. 

אבל זו הסיבה שאת לא יכולה לקרוא. לא. גם לא עמוד. לאאא גם לא פסקה. אבל...

אבל את כן יכולה להביא לי את זה מהתיק. כי מתחשק לי לכתוב עכשיו מכתב חדש. על השיחה הזו. 

 

ואל תשכחי את הפיילוט. 

לפני 3 חודשים. 8 בפבר׳ 2020, 23:18

(את הבלוג שלי קוראים בליווי הקטע המצורף)

לא חושב שניסיתי בחיי חוויה כזו רוחנית. מה לי ולזה אני עוד מנסה לשאול את החברה שמשכה אותי לזה. גם בשבילה.

משהו שאולי אבדנו בדרך. היחסים האינטנסיביים האלה. 

אולי באמת תמצא את עצמך שם. 

אם כבר דברת על חסך בתקשורת. באינטימיות. 

הייתי אמור להביא משהו צמחוני וחברה אחרת ארגנה לי קאפקייקס שחיתות שאני שמח שלפחות טעמתי אחד מהם כי לא נשאר חמש דקות אחרי שהבאתי. 

עוד אמצא דרך להחזיר לה על זה.

אנחנו נפגשים בחניון משתי קצוות שונים של החיים של המפה. לא יוצא לנו להתראות הרבה. אבל מכירים המון זמן. 

אני לא אדם שמתערה. את כבר מכירה אותי. אני לא אדם שנפתח. מה לי ולמסיבת כירבולים. 

יושבים על מזרונים ללא נעליים אחרי נשנוש קל בלובי. בניין אפור אי שם בדרום תל אביב. 

מנסה להכיר פרצופים מוכרים אולי אבל אין. 

אבל טייפקאסט של ילדי הפרחים היו שם וגם תמהוניים שאולי חשבו שזו עוד דרך קלה למצוא זיון. 

אני לצד זוגתי ל'מסיבה'. 

מתחילים לגעת אחד בשני. בצורה קצת אחרת. מנסה להתמכר לחוויה השונה. משהו קצת אחר. 

אנחנו עוברים לכפיות ואני ממשיך למשש חוץ ממקומות מסויימים. אני משתוקק ללפות את גרונה אבל זה לא הזמן ולא המקום.

מתחילים ללכת באולם הגדול ולהחליף מבטים עם בני המין השני. 

לחשוב חיובי. להגיד מילים מחמיאות. לבקש רשות לגעת. לדעת את הגבולות. לכבד. 

שואלים אותנו מה הסולם שלנו למבוכה מ1 עד 10 כש 0 זה בכלל לא ו10 זה לצאת כאן ועכשיו מהאולם. ואני חושב שאני אי שם מעבר ל12. רוצה שזה ייגמר.

אנחנו כארבעים איש שם באולם. מכל הגילאים. במן איזון מגדרי שכזה. נעימות שאנטי מעליות מלוות אותנו. רק ריח קטורת עוד היה חסר.

ואני לא מוצא שלישיה אחרת מזו שהגעתי איתה וחברה חדשה שהכירה. נושם כבד ובוחר להתעלם. 

השתיים היחידות שיזמו איתי מגע כך ידעתי בדיעבד היו בכלל מהצוות המארגן. ואני כבר טפסתי ל13.אני ממש לא שייך לשם.

אולי עם השנים והחומות אני משדר את הריחוק הזה. לא להתקרב. אין טעם. ועדיין עובדה שזה עבד בשנה האחרונה . 

עוד מלקק את הפצעים. 15. 

בשלישיה אנחנו ממשיכים לגעת אחד בשני ואני מגלה דברים חדשים. על איך לגעת. רק למה לא עשיתי את זה כשצריך היה לעשות את זה. ונכון.

עוד חצי שעה עוברת ואני לא בטוח אם אני ב16 או ב6. עוברים לשכיבה המונית של נשים וגברים. אחת מאחוריי זרה ואחת מלפני. 

נוגעים אחד בשניה. זה נראה לי מאולץ ואולי זה לא.

אני נוגע ומענג אשה זרה כבת גילי מלפניי ואחת אחרת נוגעת בגב שלי ובשכמות שלי.

יש לך מגע מדהים השניה כבר אומרת לי הערב. 

אני נוגע קלות בתנוך אוזנה עם האצבע ומאחוריה. לופת בחוזקה את היד של הואנילית הזרה מלפני. שכנראה לא אדע לעולם את שמה.

אבל כבר זיינתי בעבר עלומות שם אז מה זה עוד מגע או עיסוי. או כירבול. 

עובר עם היד הקשוחה שלי על הרגל שלה. עולה למעלה לחזה שלה ונזהר שלא לגעת. שומר על חוקי המקום ועל פרטיותה. מותר לך היא אומרת לי.אני מעסה לה את הגב כמו שאני יודע. ולא מוותר על שום חלק. אני יכולה להמשיך ככה שעות היא לוחשת. 

מלווה את בת זוגתי למקום החניה המרוחק שלה שתי קומות למטה בחניון אפל. יש מפגש עוד חודש. בדיוק באותו מקום. כנראה שאותם אנשים. אתה בא? אני ממש נהניתי.

אני צריך לחשוב על זה. קבענו להמבורגר אחרי שזה יסתיים אבל השעה כבר היתה במילא מאוחרת. וקר.

תסמס לי רק כשאתה מגיע. זה בדיוק המקום לעבוד על זה. דווקא מהסיבות שלא אהבת. שלא התחברת היא אומרת לי. 

אז כשנכנסת לשם היית ב12 ברמת המבוכה שלך.. כמה אתה עכשיו?

אני אחזיר לך תשובה על זה. נוסע על איילון בכביש ריק מאדם וטיפטוף קל. אולי פעם אחרת אני מסמס לה בנהיגה. סופש סוער לפנינו. אולי פעם אחרת. 

 

 

 

לפני 4 חודשים. 31 בינו׳ 2020, 18:26

מהטיילת הקטנה של המלון אנחנו מצליחים לראות אפילו את לוויתן. 8 ק"מ מהחוף. כשלושים אנשים מבוגרים. איש איש והסלפי שלו.

לילה באיזור השרון כחלק מגיבוש ופיתוח מנהלים. משקיעים. 

נכנסים לקחת את המפתחות לחדר ורק אז אני מגלה שהשותף שלי לחדר, מנהל אחר מאתר אחר ביטל את השתתפותו. החדר כולו שלי. נייס.

נכנס לסוויטה המפוארת ומתפעל מכל הגאד'טים החדשים. ואיזה כיף שאני לא צריך להתחלק בכל הקפסולות קפה שיש פה.. לפעמים זה כל מה שצריך.

אני נכנס לישון שעתיים לפני הופעה קטנה שאירגנו לנו בערב. ישנתי רק שעתיים בלילה הקודם. סיפור לפוסט אחר. אולי.

אני מסתמס כדרך קבע עם ידידה שיצא לי להכיר מחוץ לאתר לפני מספר שנים אבל כזו שיודעת . נפגשים רק באירועים חברתיים. מפה לשם. 

נכנסים להופעה של חבר'ה צעירים שעושים הומאז' עם עיבודים אחרים לשירים של השילוש הקדוש. איינשטיין חנוך ואריאל. מאיר. לא זילבר

ממשיך להסתמס איתה תוך כדי ההופעה והיא מחליטה לבוא אלי לחדר אחרי שהיא מגלה שאני לבד. 

אני מזדרז לצאת אחרי ההופעה והמנהלים האחרים משתוממים למה דווקא אני מוותר על שבירת דיסטנט עם המנכ"ל הגדול והבעלים על 2-3 בקבוקי וויסקי. 

פעם אחרת. יש לי פערים אחרים לסגור.

אני אוסף אותה מהשער ונכנסים לחדר. בשקט בשקט. 

מדברים המון ואני רק מצטער שאין לי על מה לארח אותה פה. המיניבר ריק ורק בקבוק מים ועוד שתי קפסולות לעזרתי. 

נכנסים למיטה הגדולה ולמזרן הרחב ומתכרבלים. מתגפפים. אני נשאר על המכנס עלי ועל הזקפה מתחתיה בידיעה שלמה ובשליטה גמורה. 

הערב לא לשם אני רוצה להגיע. 

ואני נחשף וחושף כמו שלא חשפתי מעודי. פעור ופצוע. על דברים שהיו ואולי דברים שיהיו. 

אני שולח יד ופורם באצבעות את החזיה , לש בכפיות את החזה הענק שלה. שולח יד ואצבעות גם לאיברים אחרים. 

מזיין אותה עם האצבעות ועם אצבע אחת גם על הדגדגן. מערסל ומזיז עם הגב של האצבע שלי. ללא הפסקה. 

והאנקות השקטות שלה עוד מאפילות אפילו על ההופעה עצמה. לפעמים זה כל מה שצריך.

מנשק את עורפה ואת תנוך האוזן שלה. היד השניה מאיימת ללפות את גרונה אבל אני יודע שהיא לא מפה והיא לא בקטע. 

ומדגדג לי ממש לחנוק אותה טיפה ולהצמית אותה לכרית אבל שוב אני יודע שזה לא הזמן. זה לא המקום. 

עוד יהיה זמן לדברים אחרים. 

בסביבות שתיים בלילה אני מלווה אותה לרכב עדיין עם הזקפה במכנס. היא מתנצלת על כאבי הביצים ומבטיחה לפצות. 

אני חוזר להסתכל על הים ורואה את האורות הבוהקים מהלוויתן שנמצא אי שם. 

מחייך כשאני חושב שהחברים המנהלים שאיתי עוד חושבים שהיה פה סקס סוער. אבל זר לא יבין. לא בטוח שפה יבינו. בכוך הזה. 

שלפעמים... זה כל מה שצריך.

 

 

 

לפני 4 חודשים. 19 בינו׳ 2020, 22:33

https://vimeo.com/280478148

הרי מי אנחנו ללא החוויות שלנו. שלפחות לא יהיה משעמם. 

ואני נזכר לפעמים להיות עדין יותר כשאני מזיין אותה. כמו שאולי לא זיינו אותה מעולם. בעלה יושב בסלון ואני חש שהוא מתאפק לראות. איך דופקים את אשתו כמו שצריך.

הגעתי מוקדם מהרגיל . האשה שלו עוד בבית. עוד פולניה קלישאתית. איך כל הפולניות עלי. 

אנחנו מכירים כבר כמה שנים. עוד כשהקידס היו קטנים. מידי פעם גם היו באים. לא מהאתר . לא מהסטייה. לא על אותו ספקטרום אפילו. 

מאלה שאפילו קינקיות זו מילה גסה בשבילהם.

אבל משהו התבשל שם עם השנים. אני מגיע יחסית מוקדם לתחביב שלי עם בעלה. משהו של משחקי לוח הארדקור. לגופו של פוסט אחר.

יש לו צחוק מעט מוזר שתמיד הפריע לי. טיק . 

לילה לבן של משחקי לוח. הם ועוד זוג אחד. אני מגיע לבד. תמיד הייתי.

ועם הזמן והשנים אני מגיע מוקדם יותר. חצי שעה יותר. מדברים. על חינוך. על הורות. על מה שאני מבין בינתיים מהחיים האלה. מדברים על מיניות.

מסדרים את השולחן ולפעמים זה סידור של פאקינג חצי שעה. זה לא מונופול. ובטח לא פוקר. מספר לו קצת. חושף קצת. הוא נדלק ומביע עניין. אולי זה יצית את האש. 

אני מועך את הראש שלה לסדין ומפמפם אותה בחוזקה. היא גונחת ואני עוד פוזל למחשבה האם הקידס שלה בבית או לא. ולמה זה אכפת לי. 

היא לא נשלטת ובקושי קינקית אבל אני חייב איזה אחת לתחת הזה ומלביש לה סטירה כמו שרק היד שלי יודעת. היא מנסה להתנער אבל אני שומר עליה יציבה על ארבע. 

לא נותן לה לזוז. בשלב הזה בעלה כבר עומד בדלת ומסתכל. אני חושב שהוא נבוך. מה זה יעשה למשחקים שלנו? לחברות ביננו? זה ימשיך? זה ייפסק? ולמה זה הפסיק להפריע לי היום.

ועוד סטירה כי זה מתבקש. אני דואג לפנק גם את העכוז הנפלא השמאלי שלה. משאיר עקבות של כף היד שלי על התחת הבתול שלה. 

אני צובט אותה במותניה כשהיא מנסה לעבור לשכיבה מאפיסת כוחות. אני לא נותן לה ושומר על התחת שלה מורם. מפשק יותר ומזיין אותה כשהרגל שלי מועכת לה את הראש על הכרית. היא נהנית מכל רגע. הזין שלי אמר לי.

הם לא הזוג הראשון שהכרתי להם את האתר ואת הסאדו מאזו. אבל להבדיל מהזוג המדהים הקודם את אלה אני רוצה להשאיר רחוק. אבל את התחת של האשה שלו קרוב.  את שאר הפולניות שלה שייקח.

היא נשארת במיטה ולא יוצאת ואני מתארגן לפני שכל השאר מגיעים. אני לא זוכר איך הגענו לזה. מה היה בין לבין. בין כל השיחות וההומור הפרטי של הורים על הילדים שלהם.  כמו שרק הורים מבינים. זה היה באמת מדהים. הכל כבר לא משנה. מחוויה לחוויה. מזכרון לזכרון. אנחנו כבר בפנסיה רק שרובנו לא יודעים את זה. מנסים לגנוב זמן שאין. 

אנחנו מתחילים לשחק ואני רוצה שיריח עלי את אשתו. בכוונה לא התקלחתי. היא נשארת במיטה אבל במילא היא תמיד הולכת לישון מוקדם אז זה בסדר. אני רוצה שיריח עלי שזיינתי את אשתו כמו שצריך ולא כדי להכניס אותה שוב ושוב להריון. זיון לצורך זיון. אני רוצה שכולם יריחו את זה ולא יעיזו לשאול מה קרה שם רק חצי שעה לפני שהגיעו. 

ואני בעיקר רוצה שיריח עלי.

שלא אכפת לי. 

 

לפני 4 חודשים. 17 בינו׳ 2020, 19:53

נשכבים על המיטה מיוזעים ומתחילים לצחוק. פוזלים אחד לעבר שניה מבט חצי מסופק וחצי רעב.

מתיישבים על הכורסאות ליד בצימר ומדליקים סיגריה. לפחות מנסים. 

מחפש את המצית שנמצאת כדרך קבע בתיק הצעצועים שלי ומשום מה היא לא שם. 

היא מנסה להדליק את המצית שרק לפני כשעה קנתה אותה עם החפיסה בתחנת דלק והיא לא נדלקת.

אני מנסה מפמפם את המצית ומנסה להגיע לפאקינג להבה ולא מצליח. 

היא מתפלאת שאני לא מעשן בדרך כלל אלא רק בנסיבות מסויימות. ותמיד מאחרות.

מצליח אחרי הרבה ניסיונות להדליק לנו סיגריה.

ואז חוזרים לסורנו.

אני מזיין אותה על המיטה כשהיא על ארבע . מועך את הראש שלה למזרן מהדק את האחיזה על הקרקפת שלה. 

מפליא את מכותיי בה ועושה רושם שגם אצלה התחת עשוי ללא חת. איך כל נשות הברזל עלי איך...

שולף אותה מהשיער מהתנוחה שלה ומכניס את הזין לגרון שלה.

היא מסתערת על הזין ובשלב הזה אני לא בטוח אם אני מזיין את הפה שלה או הפה שלה הוא זה שמזיין את הזין שלי. 

נשכב על הגב והיא בכח מפשקת לי את הרגליים ומזיינת את הגרון שלה על הזין שלי. 

מהדק את השיער הפרוע שלה עלי ונאנח כשאני גומר לה בתוך הפה. 

שורעים שוב על הגב וצוחקים שוב. מן בדיחה פרטית. שפה משותפת. שני מבוגרים סוטים. 

זו רק תחילתה של...

היא מנסה שוב את המצית ולא מצליחה.

אבל עכשיו זה כבר עקרון. אני עוד מתקשר לבעל הצימר ושואל אם יש לו להביא לנו מצית אבל החצוף הזה עוד מסמס לי שאין לו. 

אני עומד לידה וממשיך לפמפם את המצית. מנסה כל טריק קלישאתי בנאלי ונדוש כדי להבעיר את הגז ולא מצליח. 

איך זה שיש לך נרות שעווה בתיק ואין לך מצית?

ואיך זה שרק הרגע קנית את המצית והיא לא נדלקת? 

אני מצליח להוציא להבה ומחזיק את ההדק של המצית אבל לכלבה הקטנה הזו לוקח זמן עד שהיא מצליחה להוציא את הסיגריה מהקופסא ואני נאלץ לעזוב את ההדק.

מגיע לך .  אחרי עוד כמה ניסיונות אני מצליח ואנחנו צוחקים כמה זה הזוי זה. כמה זה מפגר. 

ושוב חוזרים לשחק על המיטה. הפעם נהיה מעט יותר אלים. מחליטים ביננו לבין עצמנו שזה לא בדיוק סשן. זה לא סשן במובן הטקסי שלו. 

חייתיות לשמה.

אני חובט על ראשה וממשיך לזיין אותה  ועוד שאר ירקות . מגיע לה. לא נתנה לי לעבוד יומיים עם כל התמונות ששלחה לי. עוד נבלה שעובדת מהבית.

מנסים בפעם האחרונה להדליק את המצית לפני שמתפנים מהחדר. מספר לה על הפעם ההיא שבמקום אחר עם אחת אחרת המיטה נשברה וכשניסינו לחזור לאותו צימר בעל הבית הזהיר אותנו להיזהר עם הציוד  כי זוג מסוים שבוע שעבר שבר לו את המיטה. צחקנו גם אז.

ואני הופך להיות די עקשן עם הפמפום של המצית רק כדי להשיג להבה עם המצית. ואני בכלל לא מעשן. שתזדיין עם הסיגריה הזו. 

בדרך הביתה מדברים על פנטזיות נוספות, על DDLG  רע ביותר ועל סטיות אחרות. 

נכנסים לתפקיד והקטנה מבקשת ממני שדאדי יביא לנו את חבר שלו להבא. אני מחייך אליה ושוב אנחנו צוחקים. ושיביא איתו מצית.

 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 חודשים. 4 בינו׳ 2020, 21:35

בגדים להחלפה. זה כל מה שאת צריכה להביא. 

נפגשים בתחנת דלק שוממת אי שם. כמה עשרות מטרים בודדים משמורת טבע. שעה לפני סגירה.

דאגתי שתא המטען יהיה ריק. המושב האחורי יהיה ריק. גשם שוטף. אין נפש חיה. 

היא עוברת לרכב שלי עם שקית ומחייכת חיוך שובב. אני מת על החיוך שלה.

מוציא אותה בשיערה מחוץ לרכב ותחת גשם שוטף קושר אותה בידיה מאחורי גבה. 

את הראש שלה טומן בשק יוטה חום, בודק שאין איש שם מסביב ומכניס אותה לתא המטען. 

זהירות רק לא לקבל מכה בראש. 

נכנס לשמורה עם הרכב. הפקח או יותר נכון הסטודנט שהביט בי מהאשנב לא שאל שאלות ואני לא הייתי צריך לשקר תשובות. העברתי את המטמון ונכנסתי.

מזל שזה לא חניון בקניון אחרת הייתי צריך לפתוח לו את תא המטען. 

זה רכב עם תא מטען כפול ומדף חוצץ כך שתא המטען העליון נמצא בגובה הדלת. 

מגיע לנקודה בנבחרה מראש ובודק שוב סביבי.

'שלא תקבל דלקת ריאות' אני עוד מתחלחל להיזכר. המשפט המטומטם ההוא. 

מקסימום שפעת. אף אחד לא מת מזה. 

פותח את תא המטען ומוציא אותה עם השק יוטה ממנו. היא כמעט מועדת ונופלת אבל רק צחוק בריא יוצא ממנה.

סטירה מטלטלת על שק היוטה שעל פרצופה במקום שאני מדמיין שמאחוריו נמצא לחיה. 

משעין אותה תחת גשם שוטף על תא המטען הפתוח.

מוריד בברוטאליות את מכנסי הטרנינג שלה וחובט בה עם היד. היד השניה ממשיכה להדק אותה לרצפת התא מטען.

עוד חבטה קלה על הראש שלה ואני מוריד את השק. 

מוריד אותה על בירכיה על האדמה הבוצית ומתחיל לזיין את הפרצוף שלה. תחת גשם שוטף. 

נרטבים עד לשד עצמותינו אבל אני לא מפסיק. 

יש לי חימום בן זונה ברכב הזה. 

מרים אותה שוב מהשיער ושוב משעין על תא המטען. פוזל שוב סביבי לוודא שאין פסיכים נוספים וחוזר לבקע אותה עם כף היד. 

הפעם גם לא מזניח את העכוז השמאלי. משום מה אני תמיד מזניח את השמאלי. 

ואז גם מתחיל לזיין אותה עם האצבעות. 

אצבע אחת פולשת בברוטאליות ואיתה אחת נוספת וכעבור דקתיים גם האצבע השלישית. 

מפיל אותה על הבוץ ומכוון אותה על ארבע. תחת גשם שוטף.

עולה עליה ומזיין אותה מאחורה.

היא מתפלשת שם חצי בבוץ . וגונחת. אני לא מכיר אותה גונחת ככה. 

אני לא זוכר מתי כתבתי כל כך טכני. 

הבגדים שעלינו כל כך רטובים שזה כבר לא רלוונטי אם נזדיין עירומים או לא. 

למזלי זה גם שעון חורף. ולכן החשכה גם יורדת יחסית מוקדם. 

פורם את קשריה ומכניס אותה עירומה לרכב. מתחיל לנגב אותה במגבת שהבאתי ונשאר רטוב מחוץ לרכב. 

רק אחרי שאני מכסה אותה אני נכנס לרכב ומתחיל להתפשט. 

מרצפת המושב האחורי אני מביא את התרמוס שהכנתי מבעוד מועד. 

היא צוחקת שוב את הצחוק הבריא הזה שלה. כאילו כלום לא קרה והכל. 

פאק שאני מת על הצחוק הזה. מוזג לשנינו תה חם.

יש פה ארומה לא רחוק. היא אומרת לי. ולא ממהרת להתלבש. 

שוקו חם הולך? 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 חודשים. 1 בינו׳ 2020, 9:31

ורציתי שכולם יידעו.

ש2019 היתה טובה אלי . 

ורק בזכות חשו. 

העוצמות השיאים הריגושים הקליימקסים. הטובים והרעים.

2019 הציבה רף גבוה בזכות חשו.

תודה :)

לפני 5 חודשים. 28 בדצמ׳ 2019, 13:07

מכניס לרכב עוד את התיק צעצועים , תיק ארוחת בוקר ותיק לבגדים להחלפה. 

ארבע וחצי בבוקר בשבת. אני המשוגע היחיד שיכול לנסוע בשעה כזו. אני והיא.

קר וגשום. עד שנכנסתי לרכב נרטבתי קצת אבל לא נורא. 

מדליק את 88FM ונתקל בשיר הזה שלא שמעתי המון זמן.

מתחיל לנסוע . אני אוהב לנסוע . ותמיד יש לאן. 

זה נדמה שהרכב שלי זה הבית שלי. כרגע.

צריך קצת להוריד קצת את הקצב. 

אני תמיד כותב לעצמי שכשאמות זה יהיה על הכביש. 

חמש וחצי בבוקר נפגשים במקום הקבוע. 

היא עוברת עם התיקים שלה לרכב שלי וממשיכים לנסוע. 

שש בבוקר ואני שוב ראשון בשמורה. הרגל של שנים.

קר וגשום. מי יבוא לפה.

מחנים את הרכב הכי קרוב שאפשר ועולים ברגל למבצר מבודד.

מתחילים לדבר. אולי קר מידי למשחקים. אולי לא.

מתדיינים על הכל. כמו שאנחנו אוהבים. 

מתחבקים כדי לשמור על החום גוף. וסתם כי זה כיף. 

ואז שנינו מאלתרים שם ספה עם אבן גדולה הפוכה ושמיכה עליה.

יושבים וכותבים. גבר ואשה יושבים במקום מבודד מתחת לגג רעוע של מבצר עתיק וכותבים.

ודווקא במקום הזה להבדיל ממקום אחר מגיע לתובנות אחרות.

על דלתות שנסגרות ואולי אחרות שלא ראיתי שיכולות להיפתח. 

פותחים כל אחד מאיתנו את התיק ופורסים על מחצלת את ארוחת הבוקר . 

מסיימים בשעה תשע ועושים את פעמינו תחת גשם קל לרכב. עשרים דקות הליכה.

לפני שהגשם יתחזק.

את הפרטים על המשחקים נשאיר לפוסט אחר. 

אני מחזיר אותה לרכב ואנחנו נפרדים לדרכינו. עד לפעם הבאה. אולי.

ברכב אני שם שוב ביוטיוב את רוקסי מיוזיק.

אני אוהב את החורף הזה. 

 

לפני 5 חודשים. 13 בדצמ׳ 2019, 10:23

'אתה בא לישון'? היא שולחת לי בסביבות תשע בערב בדיוק שאני עם החברים בלילה לבן של משחקים מסוג אחר.

אני מהרהר על זה. ימי חמישי בערב אצלי זה קודש של משחקי לוח לתוך הלילה. עד הבוקר לפעמים. 

"לכי לישון. תשאירי את השער פתוח ואת הדלת לא נעולה"

מסיים משחק אחד מתוך כמה ונפרד מהחברים. סדרי עדיפויות. 

מגיע חרישית באמצע הלילה. נכנס בשקט. מתפשט בשקט ועולה בשקט למיטה החמה שלה. היא ישנה. אני נצמד אליה בגוף החם תמידית שלי.  באמצע הלילה אני עובר לשכיבה על הגב והיא עם הראש על החזה שלי.

חמש בבוקר אני מתעורר יקיצה טבעית עוד לפני שהשעון מעיר אותי. אני על הגב וחשו על הצד עם הגב אלי. והזין עוד מתעורר איתי. 

אני רוכן על הירכיים מאחוריה ומרים את השמיכה. מזיז בברוטאליות את המכנס שלה ופולש באבחה אחת לכוס שלה. מעיר אותה לגניחות חרישית כמו שאני אוהב. דווקא כשהיא משתתקת יותר אני מצמית את היד לפרצוף שלה לתוך הכרית. מזיין ומועך אותה לשם. אחרי זה עוד לוקח את הכרית ומועך את הכרית על הראש שלה. חזק . וממשיך לזיין. 

חבל שאני צריך לעבוד היום. בשישי. יוצא ממנה ומתלבש. 

כל הזין על ספירות מלאי. עוד אשוב לכוס שלך בראשון. שבת שלום חשו שלי. ככה פותחים שבת.