בחשכת הלילה. אולי דרך הארובה. עדיפה הכניסה הראשית. אני אנשוף. ואנשוף. היד התחממה. הזרוע משוחררת. תראי איזה ירח מלא הלילה ילדה. הראש מוטה מעט קדימה. אוזניים קפוצות. חיוך רעש. בלי טקסים. בלי רשמיות. בלי היכון אכן. בלי שתיים שלוש ו... זוג עיני טורקיז בורקות באורי הירח. האם תפתחי? האם באמת יש לך ברירה? Then I'll huff, and I'll puff, and I'll blow your house down. אחרי שנת חורף. של מלואים ומלחמה. של אילוצי חיים אחרים. אבל הרעב נשאר בעינו. רעב קדמוני. ילדה כמוך לא תבין. וזוג עיני טורקיז מסתכלות. בוחנות. מנתחות כל פיסת מידע. את האפשרות הטובה ביותר. אין טקסים. אין מילה. אין בטחון. מריח את האוויר. וכל נשימה. בין נשיפה ושאיפה. שואפת איתה תובנות. פיסות מידע כפיסות בשר. אני מזהה את המבט החלול הזה בעיניים. את המח המתרוקן. אני אנשוף . אני ניזון מהפחד שלך. מהאי ידיעה והאי וודאות. מההשלמה של הסוף הבלתי נמנע. מהצעקות שמצטרדות. מהבכי וההיסטריה המחרמנת כל כך. זאב בעור אדם. טורנדו של כאב יגיע. כמו איתן הטבע. בלי רגע. בלי משהו לשתות. אולי חכה רגע. הצחוק המרושע . כמו המבט החודר. הנוקב. את במקום הלא נכון. אני אנשוף. רגליים מתוחות. מבט אחורנית. ירח מלא כאליבי ועד שקט לזוועה. קונצרט של עוצמה חרישית. אני לא צריך כלים כדי להשאיר בך סימנים. אני לא צריך צעצועים כדי לחתום עלייך. ורגע לפני. אני אתן לך להבין. זה המבט הריק בעיניים. זה החיוך הזחוח והרעב. זאת היד הלופתת. נשימה מצמיתה. אלה הטפרים שאת מכירה. הפינה של הפינה של הפינה של המיטה. וזה הכי קרוב לאדמה שתבלע אותך. עוד לפני שהמלתעות ננעצו בך. זה הכאב שאת מכירה. כל כך מכירה.והצחוק המרושע המהדהד בראש שלך. שאת מבינה כמה אני נהנה מזה. וכשאת חושבת אולי שהבכי שלך יגרום לי להפסיק זה רק ידרבן אותי להמשיך. ואת יודעת שאוהב שאת מתה לאט ואת מספיק טפשה. ואני מזנק. כדי לפתוח את הדלת. ומסתער. ולהספיק להגיד לי מילה אחת. רק אחת. בת...