סרטן הגדי

אבל אני לא יכולה להשתין ככה כשאתה מסתכל

מלביש לה עוד סטירה ללחי האדומה שלה. מוביל אותה בכח לתא השירותים. מושיב אותה בכח ונהנה לשמוע אותה מתחננת שלא. שזה היה עד כה בגדר הטאבו. שהיא אוהבת להשתין לבד.

מכירה את הכבש השישה עשר? וקושר לראשה צעיף משי סגלגל מסביב לעיניה.

היא יושבת ואני עומד בין רגליה הפשוקות. תשתיני כלבה קטנה. אוחז ומהדק את הקולר לצווארה.

אבל אני לא יכולה נוווו

מלטף את הפנים שלה עם הזין שלי.

מכירה את הכבש השישה עשר? מי שמביט מי מאחור לא יודע מי אני? האם נח לך יותר להשתין ככה כשאת יודעת שאת לא רואה כשמסתכלים עלייך?

אבל אני באמת לא יכולה...נוווו...

אוהב לשמוע את הגוון של הקול שלה מתחלף לקול ילדותי ומתחנחן. אני אוהב את זה שיש מילים שהיא מבטאת במלרע. בהטעמה סקסית.

יש לנו את כל הזמן שצריך. אנחנו פה עד שתשתיני.

כבר שבועיים שהחורים שלה שייכים לי. היא מסמסת לי בכל פעם שהיא צריכה להשתין. הרי היא רק משאילה את הכוס שלה. הכוס שלה בבעלות שלי ולכן אני דואג לכל 'צרכיו'.כמו לשאר החורים. להשתין? אישור שלי. לאונן? אישור שלי. לגמור? בוודאי שעם אישור שלי. ואם אני לא זמין באותו רגע...כל הזין.

זה לא יוצא....נו....בבקשה....אני לא יכולה...

יש לנו זמן. אני שולח יד ופותח את הברז. היא שומעת את המים הזורמים ומתכווצת.לעשות לך כמו שעושים לקטנים? מחייך.

טובבב טובבבב נו.....זבל....

וחוטפת סטירה מצלצלת ללחי השניה.

משפילה את ראשה ומנסה להתרכז.

אני מכניס את הזין שלי לפה שלה. מפסק עם בירכיי את רגליה. עדיין יושבת מאומצת ומרוכזת על האסלה.

תשתיני זנזונת שלי. עכשיו. או שלא תשתיני כל הלילה. ומצידי על המיטה.

אווףףףףף....

עם הקול המתיילד שלה. מת על זה.

היא מתחילה להשתין עם קילוח מרענן לתוך האסלה.

אני מסיר באבחה אחת את הצעיף לעיניה ומרים את ראשה אלי. תסתכלי עלי כשאת משתינה.

אני לא יכולה נוווווו

כמעט עוצרת את הפיפי שלה.

ועוד סטירה כשהזין שלי עדיין בפה שלה.

להוציא אותו?

ואז היא ממשיכה להשתין.

עם עיניים פקוחות לרווחה.

זה השלב שאני מנמיך את המוסיקה 

וכל מה שאני רוצה לשמוע מעכשיו זה רק את הגניחות שלה

את הנהמות ההחייתיות שלה

את האנחות גם כשהראש שלה נדפק בראש המיטה כשאני מזיין אותה על ארבע

היד השמאלית תופסת את הקולר האדום ומושך אחורה עם כל דפיקה עד שהיא שוב נפגשת עם הראש מיטה 

היד הימנית עם המחבט.  ממשיך לעצב לה את הטוסיק ולהחליף צבעים על העכוזים שלה. 

דווקא אוהב לפעמים שהידיים שלה משוחררות. כשזה כואב מידי היא מנסה להלחם בי וזה מאלץ אותי להכניע אותה מחדש. 

קובר את הראש שלה מתחת לכרית. מצמית אותה למזרן ושומע אותה בוכה בזמן שאני עם המחבט לא מתכוונים להפסיק. 

השכנים התלוננו כבר על הרעש אז אני מחליף ידיים ומעביר את המחבט ליד השמאלית והפחות דומיננטית שלי. 

משתמש בשיער הארוך שלה בתור מושכות ו ממשיך לדהור על הסוסה הקטנה שלי..

נותן לה רגע להתאושש והיא מנצלת את  זה כדי להגביר את המוסיקה מחדש. 

תנמיכי זנזונת קטנה. זה מרעיש לשכנים. 

אל תדברי איתי.  אל תדובבי אותי.  אל תשאלי.  אל תתענייני בעבודה שלי. זה מרתק. כמו בכל יום. וזה מתיש. כמו בכל יום. 

תכבדי את זמן המערה שלי. זה מספיק.  אל תחפרי שפחה חרופה שלי. הנוכחות שלך בין הרגליים שלי מספיקה.  אל תמצצי אפילו. רק תחזיקי בפה.  יהיה זמן להכל. 

אל תתגרי.  אל תטייזרי. תני לי להוריד הילוך אחרי יום עבודה  בטרם עולה להילוכים אחרים.  תכבדי את זמן המערה שלי. אני לא אספר לך כי זה לא מעניין ולא צריך לעניין אותך.

אל תכילי אותי זנזונת קטנה. אני לא דברן גדול וזה לא הולך להשתנות. רק תהיי שם. בשקט בשקט. פנויה לגחמות הקטנות. כבושה בעיניך ועשירה בחיוך הפנימי שלך.

אל תציקי. אל תתערבי. שלא תעיזי לשלוט מלמטה. זה יותר מהאנשה. זו החפצה מוחלטת. אני צריך את כלי הקיבול שאת. את ההדום שאת.  את השירותיות שבך.  וזה הכל.

שקט.  אני הולך להתקלח. את יכולה לסבן אותי אם רק תשמרי על שקט מוחלט. בזמן שאתלבש את יכולה לחמם את האוכל.  אל תפצי מילה אבל בזמן שאני אוכל את יכולה להתחפר מתחת לשולחן ולטמון סודות בין הרגליים שלי.

אני אשב לראות פרק בסדרה. אולי סרט.  סידורים קטנים. ואז אכתוב אכתוב ואכתוב.

ואחרי שאת תכבדי את זמן המערה שלי,  אני אחריב את עכוזייך ואמלא את חורייך.  

אני אוהב את זה כשהיא מגיעה לשלב שהיא כבר לא יכולה לספוג את זה יותר ומתחילה להלחם.  לצאת מזה. שלב ההתגוששות. היא מנסה לסלק מידי את המחבט ואז אני נאלץ להכניע אותה ביד קשה ובאותות ובמופתים. 

מעולם לא התחברתי לטקסיות הבנאלית של הקשירה המלאכותית. שהיא צריכה לעמוד ללא תזוזה ו'תחזיקי שניה את היד או את הרגל למעלה'. אם אתה רוצה להכניע את הכלבה אז פאקינג תכניע אותה. בלי רצון. אני אוזק אותה תוך כדי תנועה ותוך כדי סטירות ומכות. ספאנקים. יד מסובבת לאחור וברך שמצמיתה את ראשה לרצפה. 

אולי זו הסיבה שלא התחברתי לשוט הזנבות. זה יצר אצלי תחושת ריחוק וניכור מסויים. אתה נאלץ לעמוד במרחק של מטר פחות או יותר מהתחת שלה כדי להצליף בה. אני מעדיף להחזיק אותה קצר מתחתיי בזמן שאני חובט בתחת שלה וסוטר לה שוב חשוב עד שאחד משנינו יפסיק. או התחת שלה או כף היד שלי ונחת זרועי.  ולכף ידי אסור להפסיק ראשון. אני אוסף אותה ומהדק אותה אלי אחרי שהיא מגיעה לשלב שהיא חייבת לתת לתחת שלה מנוחה ומשתוללת חסרת אונים תחתיי ורק מדרבנת אותי להמשיך עוד ועוד. אין כמו הקרבה לגוף החם שלה תוך כדי מכות מהמחבט כשהיא מתחננת לדקה של רגיעה שלא מגיעה לה. מה לא עושים כדי שהיא לא תוכל לשבת שבוע. 

זה החטא רק שלך.  ושאי אותו בגאווה שפחת חורים שלי. אני לש את האוקיינוס שבין רגלייך והזמן כאילו עוצר מלכת. יכול להתעכב שם שעות. נצח לפני שאגיע לתהום התשוקות שלך. והכל לאט לאט.  בעדינות אצילית. אני אצבע בתוך החור שלך את החולשות שלי. קשה להתאפק אבל את שווה את המאמץ. זה מגיע לך.  הכל. את נטרפת מזה וזה מדרבן אותי לעדינות שכזו לגלגול חיים נוסף. מסובב את האצבע בתוכך עם כיוון השעון המחפש סימני חיים.  מנשק את פנים הירכיים הלבנות שלך הגלעד לסדום שנעשה רק שבוע לפני. זה הכל בשבילך.  זה מגיע לך.  הכל.  שפחה נדירה שלי. עם יד איתנה מתחתייך ואגודל חצופה מגששת את חור הדמדומים שלך באין מפריע אני פולש את שלוותך ומעביר את השעון לדמדומי חורף. היד הפנויה מעסה בעדינות מופתית את הפטמה שלך. לאט לאט. בשקט בשקט. גניחות פעוטות מזינות את השקט הטקסט מסביב. מזיין אותך עם אצבע אחת בלבד וחש שאת זועקת את אכזריותי אלייך. אבל לא.  זה מגיע לך שפחה יפה שלי. עד שתתחנני לפוגרומים בכוס הקטן שלך. ממשיך לעסות את הפטמה ולגרות את פקעת הסיבולת שלך לאדישות שלי. תתחנני כמו שלימדתי אותך לקבל את נחת ידי.עד אז אזיין אותך בכפפות משי ובחרדת קדושה.  העדינות האצילית הזו.  זה מגיע לך שפחה קשה.  עד שתרגישי ייתמות ללא חרון ידי בתוכך ועלייך. את תרטיבי כהוגן אבל כמו כלב שנובח ומשיג רכב נוסע לא תדעי מה לעשות עם זה. האקסטרים שלך זה הנדוש שלי. הצורך הקיומי שלך זה האוויר שלי. והחור הצר של הכוס הנפלא שלך זה מזור לכל תחלואיי. בעדינות אצילית. זה מגיע לך שפחה קטנה שלי.  עד שתתפקעי. עד שתתפוצצי. עד שתקיאי את עונשי ותתחנני לאלימות המפעימה שכל כך מגיעה לך. עדיין לא.  לאט לאט. תתאפקי.  יש לנו זמן. זה הכל בשבילך. זה החטא רק שלך.  זה העונש שלך. הברוטאליות התהומית שלי אל מול העדינות האצילית שתקבלי. 

ואני לא מרפה

מוסיף חטא על קיין ומצליף על העכוזיים הלבנבנים שלה.  עד שתבכה. ועוד סטירה ועוד הזלפה של שעווה רותחת מקרוב על החרכים האדומים שעל ישבנה הלוהט. ואני לא מצליח. נשארת בשלה. לרגע מסויים כאילו אני מצליף על גופה. היא נאנחת בשקט יחסי ומתאפקת. נלחמת בשדים שלה עצמה העיקר לא להתפרק. אני לא נותן לה לעלות לאוויר למעלה לניקוטין שלה וממשיך בשלי. משהו שם חייב להשבר. אני חייב אבל פשוט חייב לשמוע אותה בוכה לתוך זה.

נשען לצידה על בירכיי על המיטה. מנחית את הברך שלי על העורף שלה ומצמית לתוך הסדין. השיער הארוך מתערבב עם הדמעות השקופות והפנים הנפוחות מסטירות. אני חושב שאני יכול לסטור לה לנצח ולא להתעייף לעולם. בודק שוב שהאזיקים הדוקים מאחורי גבה. התחת המלכותי שלה טרם אמר את המילה האחרונה. עם ידי הימנית מנחית הפלקה איתנה על העכוז השמאלי ושוב על הימני. לא זונח לרגע אף לא אחד מהם. שווה בשווה. ממשיך לסטור לה ולא מרפה ולא מפסיק עד שכף היד שלי תבער מכאב. מישהו מאיתנו יישבר. או היד שלי או היא. ואני לא יכול להרשות לעצמי להפסיק.

היא מתחילה להשתולל וזה רק מדרבן אותי להמשיך. היא לא מסוגלת להגיד לי תודה על זה. נצמד לעורף שלה ומושך בשיערה. עוד סטירה מפתיעה על הלחי האדומה. לא אכפת לי איך את חוזרת הביתה עם זה. מה אומרים....לך תזדיין! ועוד סטירה...עוד מכה על הראש. נושף לאוזן שלה ומוחץ את הפטמה שלה. מעוות אותה והיא זועקת מכאב. תגידי עוד....תגידי עוד כלבה קטנה...נראה אותך...רק תגידי עוד... אני אוהב את זה שהיא לא יודעת את הכללים. הטקסיות הבנאלית של הבדסמ לא עושה עליה רושם.

ממשיך להכאיב לה עם היד. אגרופים וסטירות. עד שהיד תכאב או תבכה לפניי. הרגלים שלה אזוקות והיא מנסה להשתולל. זה נראה כל כך חינני מפה.לאא....לא.....בבקשה לא.....אבל היא זוכרת טוב את מילת הבטחון שלה ואני ממשיך...תגידי עוד כלבה עלובה...עוד...עד הסוף...זה מה שאת צריכה...

היא מנסה להסתובב לצד השני אבל לא יכולה. היד השמאלית פנויה ואני לוחץ על צווארה. ממשיך לסטור על היד הדואבת שלי. אם היא לא מתחילה לבכות אני בטח לא יכול להפסיק להכאיב. אמרתי לה לא פעם. גם לאחרות. אם את צריכה שאני אלטף אני צריך להכאיב. ממשיך לסטור לה. זה חייב להיות ממני. מהידיים שלי. המגע שלי. ולא משוט. לך תסביר. זר לא יבין. היא מתחילה ליילל ואני רק מזדקף וממשיך. מרגיש את נקודת האל חזור. לוחץ על הצוואר וממשיך להכאיב. נשאיר את המנטרות בשקל לאחר כך. זה שהיא צריכה את זה וכל הבולשיט האסטתי. עוד אגרוף על התחת ועוד סטירה....כף היד שלי מתפוצצת מכאב אבל אני לא יכול להפסיק. לא זונח שום עכוז. מקפיד שהיא לא תזוז מתחתיי. זה חשוב. היא מתחילה לבכות ומתחננת שאפסיק. אבל במסגרת המותר לה אני רק ממשיך ומגביר את הקצב. עברנו את נקודת האל חזור. היא מצליחה לקבור את הראש שלה מתחת לכרית ואין לי מושג איך היא עשתה את זה.

והנה היא בוכה. הבכי המשחרר הזה. המיותם הזה. אני מרפה ממנה. נותן לה את דקת הדומיה שלה. עוזב את היד ומרפה מהצוואר. שקט מופתי מלבד הבכי הבלתי נסלח שלה. אני נשען עליה ומחבק. מנשק את הדמעות המלוחות שלה ומסיר את סבך השיער מהפנים שלה. מוותר על הקלישאות. זה לא הזמן לטקסיות המעצבנת. אם היא צריכה להגיד תודה או לא. זה לא משנה. מתיר את האזיקים. מיישר אותה ומדליק לה סיגריה. היא הרוויחה את זה הפעם אבל לא אומר לה.

היא מסדירה נשימה.משהו שם בכל זאת נראה לי חסר.לא מצליח לזהות מה. זה לא הזמן להסברים ודיבורים. זה בטח יגיע אחר כך. או שלעולם לא. אפטר קייר הוא לא הצד החזק שלה. נותן לה להדליק את השניה ברציפות ומדליק אחת לעצמי. אני מחכה שהיא תסיים. אני כבר לא צריך את התודה. ולא את העוד. ולא את הלך תזדיין. היא אולי לא יודעת עדיין. אבל אחרי הסיגריה השניה היא הולכת שוב להיצמת אל הסדינים.

ממשיך לאגרף את היד שלי בתוכה. מסובב אותה בפנים. בתנועת הברגה עם כיוון השעון והפוך. אני אוהב לבצע בה פיסטינג. אגרסיבי. עמוק. בלתי תלותי. אוהב לשמוע את הנהמות שלה. חייתיות עם כל אינצ' ואינצ'. מתמקם מלפניה. כשאני מתחפר עמוק ועמוק יותר אני רואה מהזווית שלי רק את הצוואר שלה מתיישר כשהפנים שלך נושקות לעבר התקרה והעיניים עצומות אבל המבט פתוח לרווחה. אני אוהב את זה שהיא אוהבת פיסטינג אגרסיבי. כוחני. לא מתפשר. דורשני. אני אוהב את זה שהיא מחייכת לי חיוך זימתי כשאני מורח את חומר הסיכה עד אמצע האמה. ואין צורך בהקדמה ארוכה. ממשיך לחפור לה שם בפנים והיד השמאלית מהדקת את צווארה לכרית. אני לא צריך לדבר. האנחות שלי רק מדרבנות את הגניחות שלה. אני מתחיל לגרד עם היד את צוואר הרחם בתנועת 'תתקרב' . כמו לחפור רק הפוך. כלפי חוץ. אני מזהה את הגמירות שלה. אלה הברוטאליות מהבטן. הגניחות שנשמעות כאילו יצאו מהריאות. הפסקתי לספור. אני ממשיך גם כשעושה רושם שלה זה הספיק. אבל רואים שהיא צריכה יותר. ממשיך לגרד את הקיר ודופק אותו עם כף היד הגדולה שלי. יכול לעשות את זה שעות. דופק על דלתות הרחם שלה ואז עם היד השניה מעסה לה את הדגדגן. שתכבס שוב את כל המצעים. היא מרטיבה פשוט את הכל. גומרת בקול תרועה ושהזדיינו השכנים והשכונה הדתית השלווה. היא רועדת לי כשהיד שלי עדיין בתוכה ומהדקת את רגלייה לזרוע שלי שלא אוכל לצאת. אני יוצא בתנועה סיבובית החוצה. לאט לאט. מרפה מצווארה ומלטף את שדייה. רועדת לי על המיטה דקה ארוכה אחרי שהיד שלי נפרדה ממנה. ישות אחת שהתפצלה. אני מכסה אותה בשמיכה ורואה אותה מתכנסת לה בתנוחה עוברית על המיטה הרטובה והמצעים המוצפים. קם וניגש למטבח להכין לי קפה. היא עוד צוחקת על זה שדווקא את הנס שלי אני אוהב חלש.

באירוע משפחתי קטן. קירבה ראשונה. אחיינים קטנים מתרוצצים בדציבלים גבוהים. הקידס לא איתי. אחרי כמה דקות אני מרגיש משועמם,יוצא למרפסת ומתקשר אליה. 

תאונני לי באוזן קטנה. אבל הפעם תהיי קולנית יותר. 

הם לא שמים לב שם בפנים שאני לא חלק מהשיח היאפי התורני ואני בסדר עם זה. מתמיד להיות הכבשה השחורה. 

הקטנה מתעטפת בשמיכה ומתחילה לאונן עם שתי אצבעות בפנים וגונחת לי בפון.

האחיין הקטן יוצא למרפסת ומגמגם..איפה המתנה שלי? אפשר עכשיו? 

הקטנה ממשיכה לגנוח לי באוזן...עוד לא...עוד מעט אתן לך. אתה צריך להבטיח לי שתעזור לאחיך עם זה...בסדר?

בסדר...הוא מחייך ואני אומר לו להביא את השקית הכי גדולה.

תדחפי שתי אצבעות...אני רוצה לשמוע אותך מזיינת את עצמך 

האחיין חוזר עם השקית. אפשר להוציא? 

כן אפשר...אבל עוד לא לפתוח..

האחיין מוציא מתנה אחת... ואני מאזין בקשב לאצבעות שלך שחודרות לכוס שלה...לסאונד של החיכוך הזה...פאקק...מהר יותר...

לא אתה...לאט לאט...עוד אל תפתח...קרא לאחיך...

והיא ממשיכה לגנוח לי בפון...את תגמרי לי כשאני אגיד לך...תהיי מוכנה..

השנים מגיעים...ומוציאים אישון אישון את המתנה הנקובה בשמו...

אתם יכולים לפתוח...

והקטנה רק מתחרמנת יותר מהסיטואציה ומגבירה את הקצב..אני מת על זה..

לא לא...זה של אחיך...וזה שלך...

הם פותחים את המתנה ומפזרים את העטיפה מסביב...כמו שילדים עושים

רגע...לא..עוד אל תפתחו...לכו תזרקו את העטיפות לפח..

זה מתקרב קטנה..תהיי מוכנה...תזייני את עצמך חזק עם האצבעות..

עכשיו תקשיבו..זה לגו לך וזה שלך. תעזרו אחד לשני לבנות את זה ולמצוא את החלקים...אתה האח הגדול אז תעזור לאחיך לבנות לבד  .אל תבנה במקומו...בסדר? 

עם מי אתה מדבר בטלפון? 

אממ...והיא רק נטרפת יותר מזה ונעשית קולנית יותר..אני לרגע בודק אם העברתי בטעות לספיקר..

עניינים של עבודה..אישון..אני מחייך...המתנה הזו לאחותך. הרי בשבילה הגענו לפה נכון?

מה קנית לה? אתה יכול להגיד? אני מחליף רגליים ומסתיר את הזקפה שהקטנה בפון גורמת לי

זה גם לגו.

אבל היא קטנה מידי ללגו.

לא אישון. זה לגו במיוחד לקטנטנים. חלקים גדולים. שלא תבלע אותם בטעות. זה נקרא דופלו.

אני יכול לפתוח לה? 

לא...זה רק בהחלטה של ההורים שלה..זה שלה..

אני יכולה לגמור בבקשה?

עוד לא..

מה עוד לא?...

לא אתה אישון...תשאלו את אמא אם אתם יכולים לפתוח עכשיו...

יש!!!

עוד מעט קטנה...עוד לא...

הם חוזרים למרפסת שמחים וקורנים עם אמא מאחורה...זכרתם להגיד תודה? 

רגע...עוד לא זרקתם את כל העטיפות...ושולח אותם חזרה..שכחתי את הפתק החלפה אצלי...אם צריכה..אתן לך מחר..

לא לא...לגו זה מעולה...באמת תודה..ונעלמת לתוך הדירה..

עכשיו קטנה. תגמרי חזק. רוצה שכל השכונה שלך תשמע. עכשיו!

הם חוזרים למרפסת בזמן שהקטנה גומרת לי בקולניות שהובטחה לי. אני מחייך...

תודה תודה....תודה... וממהרים לחדר שלהם

מחייך שוב...תחזרי להורים ללא תחתונים...תתקשרי מהאוטובוס...נשחק בך גם שם...

ודווקא באתר הזה,'אתה' מנסה להחזיר את כבודו האבוד של ה'גבר'. ולא תמיד מצליח.

מתנצל בפני עלמת החן ששעתיים לפני פגישה נאלצתי לבטל. לא מרגליים קרות אלא מסיבות אחרות. חשובות פחות  או יותר זה לא משנה. וזה דבר שמפתיע אפילו אותי מאחר ומעולם זה לא קרה. פרסמתי התנצלות כי כבודי במקרה הזה פחות חשוב לי. חשוב לי שהיא תדע שדווקא הקלישאה הזו נכונה. זה לא בגללה. זה באמת בגללי.

בסופו של דבר ובאותו ערב ולמרות הכל נפגשנו. וזה היה ערב מקסים.

אבל הנזק כבר נעשה.

play לפני הקריאה

ובאותו רגע זה הרגיש לי הכי נכון. עוד סטירה ועוד חבטה לראש בזמן שאני דוחף לגרון שלה את הזין שלי.הפנים שלה דייסה של הזרע שלי, רוק ריר והמון דמעות. חסר רק שגם אשתין עליה והיא נראית מושלם. מוציא את הזין ושוב מקנח בסטירה. היא נוהמת מתחתיי כמו שאני אוהב. מגמירה לגמירה ופתאום מה שמעסיק אותי זו השאלה לאיזה בעל חיים מייחסים את הנהימה. מי נוהם?! אני מחדיר באגרסיביות את האצבעות שלי לכוס הפעור והרטוב שלה. מתיישב על הפנים שלה שנמצאות בקצה של המיטה. ועושה לה 69 אבל קצת אחרת. תגמרי שוב כלבה מטונפת. את לא עושה את זה בשבילך זבלונת. רק בשבילי. זה מה שאני צריך. הפעם תקחי את זה עמוק עמוק בגרון שלך. זה הבית שלך את מבינה? גם ששואלים אותך ברחוב או בעבודה איפה את גרה אל תגידי בין הרגליים שלי. תגידי את האמת. שהבית שלך נמצא עמוק עמוק ברקטום שלי. בין הביצים שלי לחור של התחת כלבה קטנה. ממשיך לדהור לה על הפרצוף ולחפור לך בכוס הנפוח שלה. ללא רגש. ללא עכבות. הכי ללא עכבות. אבל רגע כלבה קטנה...ממשיך להרהר...בעודי דוהר לה על הפרצוף.. כבשה פועה. שור גועה. פיל תוקע. אבל מי נוהם? בהמה זה שם כללי. איזו בהמה? מנסה לדחוס את הביצים שלי יחד עם הזין שלי לפה שלה. ותוקע שוב את הפלאג בכוחניות לחור של הטוסיק שלה. מה הבעיה בטוסיק כלבה מגעילה ? רק תחת כל הזמן? דוהר ומזיין לה את הפה. מרגיש את זה מתקרב. את מרגישה את זה כמוני? תהיי איתי שניה...נסי להתרכז.. הפרה גם גועה. תן מיילל. הדב אבל נוהם. את דובה? לא נראה לי...וזה מתקרב....אני גונח. את אוהבת לשמוע אותי גונח נכון?  אני ממשיך לגנוח ולהרים דציבלים. אני לא דברן גדול אבל גם אני יכול לדבר אלייך בגניחות. פאקק...מרגיש שאת שולחת אצבע ותוקעת לי אותו בחור של התחת. פאקקקק מה לעזעזל את חושבת שאת עושה? ואני עוד שניה גומר...עוד סטירה לשדיים התפוחיים הגדולים שלה. ומגביר את הקצב של האצבעות בכוס שלה. אני יכול לחפור לך שם שעות על גבי שעות. להקים התנחלות של האצבעות שלי בתוכך. בין השאר. אז מה את בהמה קטנה? זבלונת חסרת משמעות. כיף לך בבית? ואז היא מרגישה סילון זרע עמוק לגרון שלה...לא לבלוע...כלבה רעבה...לגרגר אותו בפה שלך..היא מתחילה להתפתל....וגונחת לי אי שם מתחתיי כשהיא שוב גומרת...נוהמת כמו הבהמה שהיא יודעת שהיא. והנהימה ה-מ-ד-ה-י-מ-ה שלה מטריפה אותי לעוד כמה שעות. לא לבלוע כלבה קטנה. אני מטפטף על השפתיים שלה את השאריות האחרונות של הזרע שלי. מתרומם ומביט בה בחיוך אבהי. הפנים שלה עיסה של נוזלים. מה אין שם...זרע ודמעות וריר ורוק...חסר שוב רק שאשתין עליה וזהו. היא אולי לא מבינה בהגדרות של ספייס אבל היא לגמרי לא שם. מנותקת לגמרי. מרוסקת. מותשת. חבולה מבפנים החוצה. יהיה קשה לקום מפה. בכל רמה שהיא.הפה שלה עמוס בזרע שלי. טרם בלעה....באותו רגע זה הרגיש לי הכי נכון. אני רוכן לעבר השפתיים שלה ומצרפת אותה. דוחף וחונק את הפה העמוס שלה עם הלשון שלי ומצרפת אותה. כחוזרת לחיים היא משרבבת את לשונה איתי. אני מתרומם. מלטף את השיער שלה. אממ...תגידי...אריה שואג אבל גם נוהם. את אריה? זנזונת יפה שלי? את יכולה אגב להוציא את האצבע...