לפני 4 שנים. 11 בדצמבר 2019 בשעה 16:08
זמן רב שאני תר -
אחר אנשים, חפצים, מילים. אחר עצמי, אך בעיקר אחריה.
עם הזמן הפך החיפוש להמתנה, וההמתנה נמשכה לציפייה, בלתי ממומשת - ציפייה למלותיה.
מילה שכולה ראייה ומלאותה קול. שהגייתה רוקמת ושהתממשותה, בפיה שלה, מעניקה צורה לתחושות גולמיות.
רגעים רבים נמתחו עלי בציפייה; ועם הציפייה החרדה שזו לא תתממש, ועמה - הבריחה, ושוב הרצון לצפות.
זכיתי וקולך הדהד היום באזניי. תקוותי שלא יתעמם כלעומת שבא.
מהדהד לך חזרה: https://www.youtube.com/watch?v=z4PKzz81m5c