הרעש שבראש שלי..

רוח נעימה מנשבת בשעות הערב,

מביאה איתה ניחוח חדש.. התקררות.

הקיץ דועך לאיטו, אוטוטו.. עוד קצת חבר ותיק יבוא לבקר, בקרוב יבוא החורף,

יפרוש עלי כנפיים בצלילים של ברקים ורעמים..

מראה אפרפר... אחחחח כמו שאני אוהבת.

זה מדהים איך הטעם שלי השתנה עם השנים..

תמיד אהבתי שחור אפור וקריר? ממממ.. אני חושבת שלא!

ובכל זאת איפשהו לאורך השנים גדל עולם הצבעים שלי, לחבילת צבעי החום, ירוק, צהוב, כתום ואדום נוספו מגוון צלילי האפור שהתחברו אלי באופן טבעי.

לא תמיד הכרתי את הצלילים האלה, אבל אם אני מפשפשת עמוק בעברי הייתי יכולה לדמיין את הצלילים האפורים האלו - צלילי החורף.

אלה הצלילים שהייתי שומעת עד לגוון האחרון.

כמה אושר אני מוצאת באפור החורפי הזה,

כמה אושר יש בצעקה אמיתית, צעקה לא חייבת לבוא מכאב, גם משמחה אני מוצאת את עצמי צועקת לפעמים.

ובעצם מה רע בקצת כאב??

יש כמה סוגים של כאב וביניהם יש כמה כאבים מתוקים.

לאורך השנים הגבולות אצלי היטשטשו

ומי אמר שזה חייב להיות שחור או לבן?

מה רע בכל גווני הביניים?

אני מתחילה להריח את הריח הזה באוויר

כשהטמפרטורות יורדות והיום מתקצר,

מפנה את המקום לריח הקריר יותר.

כן כן, לטמפרטורות יש ריח!

שיוצאים החוצה ביום שטוף גשם מריחים אותו באוויר ואין דומה לריח של חורף.

אני מרימה את ראשי, מנפחת את חזי ונושמת עמוקות..

עוד מעט...

עוד קצת...

חורף - גשם גשם בוא!!