יש אנשים בחיים שלנו שנכנסים בהתפרצות גם כשלא הזמנו אותם להיכנס בדלת הפתוחה ולא ביקשנו מהם כלום.. אבל הדרך שלהם בנתינה היא פשוטה, אמיתית כזו שבאה מהלב ובלי שום אינטרס.. כן יש גם כאלו אנשים שהלב שלהם מספיק רחב.
אני זכיתי בחבר טוב כזה..
שיודע ומכיר את הנפש העדינה שלי.. את זו שנפגעה אולי מכלום אבל נפגעה..
אתמול הופתעתי מההזמנה שלו כשדרש שנגיע למלון לארוחת ערב ועוד יותר הופתעתי כשגיליתי שאנחנו נשארים גם לישון.
אני והבן שלי בסוויטה מפוארת (וכסף זה הדבר האחרון שירשים אותי ולא משנה כמה "כוח או גבר" זה עושה לך הכסף הזה)..
בלילה ישנו חבוקים אני ופיץ הוא ליטף לי את השיער הסתכל לי בעיניים ואמר שאני האמא הכי בעולם ושהוא מאד אוהב אותי.. בבוקר התעוררנו ביקיצה טבעית לתוך נוף הים..
החבר כמובן חיכה לנו לא.בוקר אכלנו ושתינו שוחחנו וגם צחקנו המון.. הוא שאל איך אני? כשרציתי להגיד "אההה" פיץ אמר לו אנחנו בסדר, אמא ישנה טוב בלילה (הגור שלי אשכרה מגונן עלי)..
אח"כ המשכנו ברוח החג למלחמות המים המסורתיות של המשפחה.. לא לפני שעברנו בבית להחליף בגדים.
במלחמות המים שוב פיץ הגן עלי (מתי הוא התבגר ככה פתאום?) הוא נעמד מול בני משפחה שרצו להרטיב אותי וצעק עליהם אף אחד לא מרטיב את אמא שלי.. התגלגלנו מצחוק, ואז הרטיבו אותו!
הוא היה בשמים
זה האושר הכי גדול..
היה לי חג שונה.. וקצת נעים יותר בזכות אנשים טובים שנמצאים באמצע הדרך..
חג שמח..
מחר נחזור לשגרה אמיתית..
