סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרעש שבראש שלי..

הסיפורים שלי הם אמיתיים, אלא אם ציינתי מפורשות שלא.



© כל הזכויות שמורות למחברת – המחנכת אופק.
זכויות הקניין הרוחני, לרבות זכויות היוצרים והזכות המוסרית של היוצרת ביצירות (הסיפורים) המופיעים באתר זה (הכלוב) הינן בבעלות היוצרת המחנכת אופק.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר – כל חלק שהוא המופיע באתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמחנכת אופק.
לפני 5 שנים. 17 ביוני 2019 בשעה 6:28

היא נכנסה אל המרפאה כרוח סערה, אגלי זיעה קרה כיסו את מצחה ורעד בלתי רצוני תקף את גופה.

בפה יבש מלמלה לפקידה "אני צריכה עזרה" וצנחה לתוך הכיסא הפנוי שהיה ממול הפקידה.

היא היתה לבושה באופן מוקפד, שמלה קייצית אדומה, שערה היה אסוף ומתוח לאחור ואיפור פניה העיד על אישה מטופחת.

בעת שהמתינה לאח מול הפקידה המבוהלת, היא היתה בישיבה רפוסה על הכיסא כאילו נמרחה עליו, הם הכירו אותה במרפאה וידעו על הבעיות הרפואיות שלה.

האח הגיע וליווה אותה לחדרו תמך בה כשהלכה או יותר נכון דידתה אל עבר חדרו.

הוא בדק אותה, לחץ דם, סיטורציה, סוכר עשה הכל כמו בספר. המדדים לא היו טובים והוא חזר על כך שוב. כשהמדדים השתפרו מעט הוא חיבר אותה לעירוי וציין בפניה כי היא מיובשת מאד.

הוא נתן לה תשומת לב ויחס מודגש, אחרי כחצי שעה שישבה בחדרו הוא פנה אליה במפתיע בתואר מלכתי.

היא הופתעה מאד אך לא נתנה לו כל סימן לכך. היא סימנה לו בעיניה לרדת למטה ועם האצבע ביקשה שיתקרב.

הוא נעל דלת חדרו וביצע את מבוקשה. משהתקרב שאלה אותו אם הם מכירים, הביטה בעיניו עמוק עמוק וחיכתה לתשובתו, "מהמועדון" השיב הכניעה.

תדבר איתי בבקשה חופשי מבלי תארי כבוד אני לא מרגישה צורך לשלוט כרגע.

הוא הרכין ראשו ואמר בהכנעה אני רוצה לתת לך אותה את הכניעה שלי מבלי שתבקשי והחל לעסות כף רגלה.

השיחה ביניהם קלחה לעוד מספר דקות עד אשר המציאות דפקה בדלת.. "מה קורה אח כמה זמן"

מיד הוא התרומם ובליטה ענקית פרצה מתוך מכנסיו.. "אני אתן שירות לכמה חולים ואחזור אליך מלכתי"

וכך עשה, מלקוח ללקוחה הכניס ושרבב מילות כניעה - היא הקשיבה קשב רב לשיח שלו איתם.

חצי שעה נוספת לאחר מכן הוא כבר שחרר אותה מהעירוי, והיא רשמה על כף ידו את הטלפון שלה - תשתמש בו בחכמה קרצה לו וקיבלה בתמורה הרצאה על איך לנהוג כרגע ועל המנוחה לה היא זקוקה..

 

 

בערב הוא התקשר, היא הייתה קצרה ועניינית "תגיע" ושלחה לו את כתובתה בהודעה.

 

הוא הגיע מהר, 3 דקות אחרי ששלחה את ההודעה - מבט המום היה בעינייה והיא לא אחרה לשאול "איך עשית את זה כ"כ מהר?"

"זה פשוט" הוא ענה "אני גר מולך"..

את הלילה הוא העביר בכאב מספק, הוא הוצלף וכאב, כמו חיה הוא נהם והיה מגורה מאד.. לאחר שפרקו את תאוותם זה כלפי זו.. בשעות הקטנות של הלילה, גופה רעד שוב וסחרחורת קלה תקפה אותה.. 

היא איבדה את שיווי משקלה ומעדה הישר לתוך זרועותיו, הוא עטף אותה בידיו החסונות והשכיב אותה על מיטתה, הוא דאג לה לשתיה מתוקה ומהר להרים קצת את רגליה למעלה.

הוא לא עזב אותה עד שוידא שהיא בסדר..

בשאר הלילה הוא שכב לצידה מלטף את ראשה, היא ישנה, היא היתה המלכה שלו.. הוא ידע שהוא לא יעזוב אותה לעולם.

 

 

*הסיפור לא אמיתי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י