כשתומר כבר היה מגורה מאד החל השולט החביב שמאחוריו למנות בפני תומר את מכאוביה של אהובתו, כנגד כל שברון לב שלה הוא הצליף בו, הוא לא הפסיק עד שראה את גבו מדמם. הוא עשה זאת בקצב מסחרר ותומר היה מגורה מכך מאד. ההשפלה העמוקה שהוא חווה החלה להטריף את חושיו.
זוכר אותי? שאלה אותו אלה נשלטת שברירית מעברו. הוא הביט בה והנהן לחיוב.
הוא כל כך נהנה לקחת אותה אל הקצה ובכל פעם לשבור אותה מחדש עד שעיצב אותה לדמות בה הוא חשק דמותה של יאנה.
אורלי הפסיקה לחפור בישבנו ואלה חדרה לתוכו בפעם אחת, הוא צרח מכאב, אך מגע אגנה עם אחוריו שיגע אותו והכאב הפך להנאה.
תומר גרגר כמשווע לעוד כאב, המזוכיזם הזה הפתיע אותו.
הוא עבר כאבים קיצוניים בערב זה.. והקיצון מכולם עוד לא הגיע..
אורלי הידקה את גופו הכואב בחבלים והגבילה את תנועתו לגמרי, היא הייתה מגורה בעצמה.
2 נשלטים חסונים הרימו אותו וקשרו את גופו הקשור בחבל לשלשלאות מתכת הם הרימו אותו מעט באוויר כך שיתנדנד.
אורלי עמדה מול יאנה, "היום, עכשיו, את תפרעי את החוב שלך מולי" יאנה השפילה מבטה מטה אחזה בשוט שנתנה לה אורלי וניגשה בצעדים כבדים אליו, עינייהם הביטו האחת בשני ולא התנתקו לרגע, תומר עצם עיניו כמאשר ליאנה לעשות הכל כדי לפרוע את חובה.
ליבו הלם בקצב מטורף תחושת הכאב הייתה בו עוד לפני שהשוט פגש בעורו.. יאנה הניפה את השוט והצליפה בכפות רגליו החשופות, היא הגבירה קצב ועלתה מעט אל רגליו. ככל שהקצב עלה תומר נכנס לתוך סחרור מטורף של עונג חושי מהכאב שבגופו.
בהצלפה האחרונה יאנה הכבידה ידה והכאב היה חזק מאד עד שתומר צרח בפתאומיות.. "די, די, אני מתחנן די אני לא יכול יותר" אורלי ניגשה אליו ולחשה לאוזנו כמה מילים. תומר הוריד ראשו מטה והיה נראה שנשבר נפשית.
"תמשיכי" פקדה עליה וזו התכוונה להמשיך.
תומר הרים ראשו במהירות נעץ מבט ביאנה מבט שאומר "תיזהרי אני לא ארחם ולא אחוס עליך" היא היססה.
תומר העביר מבטו באחת אל אורלי "לא טרחת לשאול אבל מילת הבטחון שלי שעוצרת הכל היא פופקורן".
"פופקורן" הוא צעק לחלל האולם כשהוא שבור נפשית, מזיע מכאב בלתי פוסק בגופו דומע בעיניו ומגיר נוזלים נוספים מנקבים בגופו.
יאנה הניפה את השוט והורידה אותו בשריקה על גבה של אורלי שגוננה על גופו של תומר. תומר הביט בה מוכה תדהמה, היא ספגה הצלפה עבורו.
היא הביטה בו ועיניה נצצו מעוצמת הכאב שספגה זה עתה "אנחנו נשמור אחד על השניה, נכון תומר?" אמרה לו בשקט.. כשדמעה בודדת נשברה על לחיה.
כולם היו מרוכזים בדרמה שהתחוללה על הבמה המרכזית אף אחד כבר לא שיחק, כולם הביטו בהם.
תומר הביט בעיניה של אורלי כשהוא שבור, אף אחד לא היה קיים יותר כולם נעלמו מתודעתו והוא ענה לה בהכנעה גמורה "כן גבירתי".
היא התירה אותו לבדה מהשלשלאות ומהחבל שהגביל את תנועתו. ברגעים אלו כשעסקה בהתרה שלו הוא לא הוריד עיניו ממנה והרגיש בטוח מאד איתה ומולה. לכשהותר לגמרי, פרץ אנרגיה דחף אותו לאחוז בה בעוצמה ולנשק אותה בחיתיות..
בתמורה הוא חטף סטירה מצלצלת..
"לא כל כך מהר תומר, תן לי משהו שלך משהו שחשוב לך אחרת כולם ידעו מה עשית".
המשך יבוא.
