הרעש שבראש שלי..

יושבת במשרד עם אוזניות ושומעת שיר..

מנותקת מהמשרד.. אפילו רוקדת קצת עם עצמי וזה מצחיק למי שמביט בי מהצד..

ואז הבלחת לי בזיכרון, כשאני חושבת לעצמי משהו בשיר הזה מזכיר לי אותך ולא אין בו שום מילה או כוונה שאמורה להתקשר אסוציאטיבית איתך ועם מי שאתה, ובכל זאת נזכרתי בך..

חייכתי.

היה קטע בספרדית בשיר שכאילו הרגשתי שאתה נוזף בי בטון האבהי הזה שלך טון שתמיד ניסה לגונן טון שהיה מתעצבן שאני לא מקשיבה ועושה מה שרוצה חחחח..

אבל זו אני בייב.

אז איך זה אחרי כל הזמן הזה שלא דיברנו פתאום קפצת לי לפיד של המוח שלי? 

כאילו שהוא לא מספיק עמוס..

הרבה זמן לא דיברנו מותק, הרבה זמן לא צחקנו צחוק בריא כמו שאנחנו צוחקים.

ורציתי להגיד לך מיליון דברים..

ורציתי להגיד לך שאתה בליבי למרות שאנחנו כבר לא בקשר..

ורציתי לאחוז בך עוד קצת אבל נגמר לו הקשר ואי אפשר להחיות משהו שכבר מת ממזמן..

ולא, זה לא פוסט כמיהה..

אז אקשיב לי לשיר הזה עוד פעם ועוד פעם ואחייך בזכרון טוב על איש מקסים שהיה והלך..