לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אנדרלמוסיה

גם לזונות יש עקרונות.
לפני 11 שנים. 13 בנובמבר 2013 בשעה 14:18

ומה אם אתפרק לחתיכות כל כך קטנות

שלא אצליח למצוא את כולן שאנסה להרכיב את עצמי מחדש, 

ואהיה רק חלקים מהאדם שהייתי עד עכשיו?

לפני 11 שנים. 6 בנובמבר 2013 בשעה 18:57

כל הפחדים שאספתי בדרך,

נעמדים בשורה מושלמת ככיתת יורים, 

מכוונים אליי

כל יום לוקחים ממני

קצת

יותר.

 

לפני 11 שנים. 6 בנובמבר 2013 בשעה 12:39

מתאהבת מהר מדי,

חזק מדי,

עמוק מדי,

מפגר מדי,

מחניק מדי,

פשוט די!

לפני 11 שנים. 2 בנובמבר 2013 בשעה 8:48

אמש:

גרביון ראשון נפל קורבן לציפורניה האימתניות של כמוני...

פאק, זה הולך להיות חורף קשה.

הבוקר:

בתוך שמיים מעוננים מוצאת קרן שמש קטנה וחמימה לרפואה,

מחבקת את כוס הקפה שלי ושואלת:

״וואו, כל זה בשבילי״?

 

 

לפני 11 שנים. 1 בנובמבר 2013 בשעה 17:57

 

מוסיקה או מוזיקה?

זה לא באמת משנה כל עוד היא מתנגנת!.

 

שיר טוב מבחינתי הוא סיפור חיי בכמה דקות.

שיר טוב הוא כזה שגורם לי לצאת מדעתי ובו בזמן שומר על שפיותי.

מוזיקה היא המקום היחיד שמצליח למוטט את כל החומות שבניתי בעצמי.

 

#וידוי_מוזיקלי.

לפני 11 שנים. 1 בנובמבר 2013 בשעה 15:55

לא משנה כמה אלחם בך,

בעקרונות שלי, בערכים שלי ובאמונות שלי,

מילה אחת שלך תביס אותי

ותפיל אותי לקרקע.