אנדרלמוסיה

לו ידעת כמה כוחות טמונים בלא לשלוח לך הודעה,

זה מתחיל בשכנוע עצמי שבטח כבר יש לך כוסית תורנית 

וממשיך בכיווץ עוברי בתוך הפוך ובכי חרישי לתוך כרית,

ובטח גם אז היית מתעלם.

אהבה נכזבת לא יכולה להרוג, 

אבל היא יכולה לגרום לך להתחנן למותך.

"מלחמות אגו של אוהבים הן קשות יותר ממלחמות אגו של אוייבים".

קצת למעלה משנה מהדייט הראשון שלנו שהיה חוויה מתקנת לאינספור דייטים משעממים וחד פעמיים,               יחסים מטומטמים של און ובעיקר אוף..

אתמול בבוקר הוא שלח סמס שנגע בדיוק איפה שכואב

"את טובה במילים, טובה מדי.

את מתנסחת להפליא, שולחת עיצורים, הברות, תנועות וסימני פיסוק

ואני משתרך אחרייך, מנסה באופן נואש להסביר לך איך אני מרגיש

דרך פאקינג מקלדת!

מספיק עם זה!

פשוט תבואי".

אמרתי שאני מזמינה שני מקומות על הבר ושלא יביא את האגו

הוא לא פראייר השיב לי שאם יהיה צפוף תמיד אפשר לעבור לספות.

בתשע וחצי הוא סימס שהוא מתחת לבית שלי ושארד (הקדים בחצי שעה)

מיותר לציין שמההתרגשות הייתי מוכנה בתשע.. עומדת מול המראה ואומרת כמו מאנטרה

"את יכולה להתמודד איתו, תגידי לו הכל, אל תתבלבלי ואל תפחדי, את מסוגלת!"

כשהגעתי ללובי הכניסה, הצצתי פעם אחרונה במראה, לוודא שהוא ישרף ויצאתי עם חיוך ענק..

למשמע נגינת עקביי הוא הסתובב..(לא התראינו שבועיים)

שריפה- צ'ק!

בייב  את הדבר הכי יפה שקיים- צ'ק!

למה אודם קיבינימט איתך- צ'ק צ'ק צ'ק!

שלף מגבון מסעדות (קינג ג'ורג' אם להיות ספיציפיים) והורה לי למחוק אותו..

מחקתי.

במונית בדרך לבר האהוב עלינו.. התעסק בפלאפון (תוצר מובהק של מתח, חרדה וחוסר בטחון).. מתעלמת.

הגענו לבר, הוא הזמין את הוויסקי שלו ואני את היין שלי..

שוב פעם שולח סמס בפלאפון.. מתעלמת

אני רעב, את רעבה?

לא ממש אבל יו נואו מי.. תזמין אני אצטרף

פלטת גבינות, שרימפס ברוטב יין ושום וקלאמרי מטוגנים עם רוטב איולי.

המתח טרם התפוגג, הפיות נפתחים רק למטרת אכילה..

הזמנו משקה שני.. האלכוהול מבטל עכבות ומשחרר.. בדיוק במידה הנכונה..

אז מה תומר... באתי, אני כאן... רצית לדבר לא?!

כן!

כולי אוזן...

אז הבאת את האגו שנעבור לספות?

לא, אני באמת מקשיבה..רק אני. פיור!

בייב מה יהיה איתך? איתנו?

מה אתה רוצה שיהיה?

שיהיה טוב.

תגדיר טוב?

משקה שלישי...

שתפסיקי לברוח כל פעם שקצת קשה..ואם יהיה חרא נאכל אותו יחד.

גילוי נאות: מעולם לא התוודתי על רגשותיי אליו (אין לי בעיה עם המשפט בעל שלושת ההברות, אני פשוט כ"כ אוהבת אותו שהן לא מספקות את תמצית רגשותיי), על כף יד אני יכולה לספור את האנשים שבכיתי בפניהם, למראית עין אני אשת הברזל.

תומר (עקצוץ באף), כבר דיברנו על כך אינספור פעמים.. הפכים אינם משלימים.. לא נצליח להגיע לעמק השווה, אנחנו שונים מדי.

למה? (דופק ידו על הבר) נשבר לי הז' לשמוע את זה!! תגידי לי למה?

אני אוהבת אותך עד לשד עצמותיי (בכי), אתה פרפר לילה, בליין, זיין ת"א מצוי (בכי), רועדות לך הביצים כל פעם שאני מדברת על התמסדות, אני לא יכולה לישון איתך בעיניים עצומות (בכי), אתה מפחיד אותי כי אני לא יכולה להיות אני איתך ואתה פאקינג שמאלני!!

את לא עושה לי את זה!

את מה?

את בוכה! אני מת את אפילו יפה יותר כשאת בוכה.

תמות! אני לא מפעילה סחיטה כלשהי (בכי) התעוררתי היום הורמונלית מדי..

אני לא מאמין שאמרת את זה?

ממתי קצת הורמונים מפחידים אותך?

לא בייב, אמרת לי שאת אוהבת אותי

עד לשד עצמותיי.. ברשותך אלך להטיל את מיימי 

בשירותים אני מביטה במראה, הדמעות יבשו, האיפור במקום.. פאק מה זה ההתפרצות בכי הזאת?! איזה בושות!! הניסיון של להעביר את עצמי בשירותים לא צלח ונאלצתי לצאת.

הוא המתין לי שם.. בייב, אני לא רוצה שתבכי, אני כל מה שאמרת ובשבילך אהיה אחר.

אני לא לוקחת אתגרים כאלה, אין לי רצון לשנות אותך, אני לא מאמינה בשטויות האלה, אתה מושלם, רק לא לי, בבקשה תומר, תפסיק לסמס לי, תפסיק להתקשר, זה הרסני מדי אנחנו חייבים להתנתק.

אני לא יכול להבטיח לך דבר שכזה.

נמאס לי להלחם בך, במקום כ"כ טהור שנקרא זוגיות אני צריכה שלווה, נחת.

אז זה נגמר?

כן.

 אז אם אתמול נתקלתם בסצינת אוהבים בפאב קטן ושכונתי בת"א זאת הייתי אני,

פעם הבאה תבואו להגיד היי ותביאו טישו, אתם לא רואים יש פה אישה שבוכה.

קוראים לזה ״לזיין״ כיוון שכל פעם שאתה עושה זאת עם מישהי

אתה בעצם מעניק לה נשק.

ואני לא מהססת להשתמש בו נגדך מתי שאני רק חפצה!

עכשיו תחשוב שוב..

אתה באמת רוצה ״לזיין״ אותי ?!

זרקת משהו על לנסוע רחוק, 

רחוק מהאוויר התל אביבי המזוהם,

מהאנשים המזויפים. 

ואני.. אני רק בהיתי בך בעיניים הגדולות שלי

ולא הצלחתי להתחנן שתישאר.

מכירים את זה שאתם מתעוררים גם עם שלפוחית לוחצת וגם צמאים?! אז כזה!!

רצתי לפיפי, צחצחתי שיניים והתחלתי למלא אמבטיה.

נכנסתי לחדר השני שעד עכשיו טרם ראיתי לטובת חיפוש מיניבר..

הוא ישב לו שם בחלוק רחצה והלפטופ על ברכיו

קטנה, איך ישנת?

טוב, מה השעה? שאלתי בזמן שאני שותה מים מוגזים עדינים

17:35

מתי הגעת?

לפני שעתיים בערך

ולמה לא הערת אותי?

את תצטרכי את הכוחות האלה הוא אמר בחיוך ומשך אותי אליו

התיישבתי עליו והתכרבלתי ב 1.83 מ' של כריזמה, שרירים וסקס אפיל (פאק זה הסוף שלי!)

התקלחת?

לא, ירד גשם הייתי חייב להיפטר מהבגדים הרטובים ונשאבתי למיילים הוא אומר בקול מתנצל ומלטף את שערי

קיפצתי ממנו כשנזכרתי שברז האמבטיה עובד

הגעתי בדיוק בזמן, שפכתי מעט קצף אמבט, הורדתי את החזיה והתחתונים וטבלתי..

ספרתי עד 1 והוא הגיע, פשט את החלוק והבוקסר והתיישב כך שרגליו מקיפות את שלי

חצוף! אפילו לא שאלת אם אפשר להצטרף! אמרתי והשתחרר ממני קול רועד..אני מפחדת ממנו או ליתר דיוק מפחדת ממה שיקרה לי אחרי שנבין שאנחנו לא יכולים להיות יחד.

אפשר? הוא שאל בקול רך (הוא מכיר אותי טוב מדי)

לא

די,מספיק.. את כבר פה, תפסיקי להיות קשה..אני אוהב אותך

אל תגיד את זה השתקתי אותו

זו האמת ואת יודעת את זה

תומר לא שמעתי ממך חצי שנה 

אני לא רוצה שננהל את השיחה הזאת פה אמר ומשך אותי אליו

כי אפילו אחרי חצי שנה אין לך הסבר מניח את הדעת לערב הזה, זהו הדם שלי כבר מבעבע אני מנהלת את השיחה הזאת איתו כבר חצי שנה בראשי והוא ממש לא ישתיק אותי!

אני קנאי, שיגע אותי שלכל מקום שהלכנו התחילו איתך וחוצמזה את לא בנאדם קל

נתתי לך סיבה לקנא?

לא

יופי, אז את הבעיות שלך תפתור עם עצמך! עכשיו תצא אני רוצה להתרחץ!

את הכי סקסית כשאת עצבנית הוא אמר בחיוך וחפן את שדיי

אל תיגע בי ותצא מפה השתחררתי מאחיזתו ונעמדתי באמבטיה בהפגנתיות

אני מת, את כזאת מושלמת למרות שהטוסיק שלך התכווץ

תצא כבר!

הוא יצא מהאמבטיה והשאיר אותי להתמזג עם דמעותיי 

שיצאתי עם החלוק הוא היה בג'ינס וחולצת צמר שחורה

יוצאים לאכול, תתארגני!

אני לא רעבה.. תצא לבד.

בייב, את עולה על עץ שיהיה לך קשה לרדת ממנו

לא רעבה ולא רוצה להיות פה!

קלעתי את שערי לצמה על מנת שלא יפריע לי והוצאתי את תיק הרחצה מהטרולי

אני רואה שהוא עצבני אך רחוקה מלרצות לרכך אותו ורחוקה בכלל.. ידעתי שזו תהיה טעות לבוא הנה אני חושבת ומורחת את עצמי..

הוא ניגש אליי, תופס את פניי ושואל אם אני רוצה שנזמין אוכל לחדר

תומר, אני באמת לא רעבה, אני צריכה קפה וסיגריה...

הוא הזמין קפה וביקש שזה יגיע הכי מהר שניתן

מתיישב לוקח את שקית הטבק שלו ומגלגל לעצמו סיגריה..

כשאני מסיימת להתלבש, הקפה כבר כאן, אני לובשת מעיל ויוצאת למרפסת עם סיגריה

הוא סוחב שאכטה ושואל מה יהיה.. 

עזוב זו היתה טעות לבוא לפה.. תתקשר לקארין (העוזרת האישית שלו) שתקדים את הטיסה שלי ארצה

אנחנו חוזרים יחד ביום שלישי הוא צועק

ספל הקפה שלי מתנדנד לקול שאגתו

אנחנו מסיימים את הסיגריה בדממה, הוא חוזר לחדר מכוון את המחשב לפלייליסט של הדור'ס וממלא לנו שתי כוסות וויסקי

תשתי זה יעזור לך לרדת מהעץ, אני שונא שאת מתנהגת ככה פולט וגומע את הכוס בשלוק 

הוויסקי מחמם לי את בית החזה ואני ניגשת אליו, הוא אפילו לא מחבק אותי, 

הוא משחרר אותי מהמעיל, פושט את שמלתי .. אני עומדת שם בדממה, משתוקקת לו..

אחרי כמה דק' אנחנו עומדים עירומים אחד מול השני והוא מושיב אותי על הספה, מושך את רגליי לראשי ושותה ממני את כל כוחותיי. 

.That's my man

אתמול טסתי אליו לברלין, הוא לפני אקזיט והעו"ד שלו נמצאים שם.

איכשהו אחרי שלושה שבועות שהוא שם הוא שיכנע אותי להצטרף לוויקאנד לבחון את היחסים...

בארבע בבוקר הגעתי לשדה (הטיסה בשש) טרולי קטן המכיל בעיקר מוצרי היגיינה, איפור ומעט בגדים, בזמן שהוא יהיה בפגישות עסקים אני אעשה קניות.. נעים לי לחשוב שזה לא יהיה אינטנסיבי, אחרי הכל חמישה חודשים שלא ראיתי אותו. 

אחרי שקניתי סיגריות ומילקה בדיוטי נשארו לי ארבעים דק' לקפה, סיגריה או שניים באקווריום ופיפי.

ברגע שהתיישבתי במושב שלי הרגשתי שעשיתי את טעות חיי.. איך לעזאזל אני נוסעת לבחון שוב יחסים עם הבנאדם שפירק אותי לכדי אבק? התקף חרדה קטנטן ואין אני בטוחה שהפחדים שלי יפילו את המטוס, זה הרי אובר- ווייט עצום של שדים.

בזמן שאני מנסה למצוא תירוץ לברוח מהטיסה, אנחנו כבר מחממים מנועים ואני מבינה שזה אבוד לי.. גוד דמיט מה עוללתי לעצמי? איך היצר הרס הזה השתלט עליי? איך הוא חזר בדיוק כשהתחלתי להרגיש טוב עם עצמי?

טיסה של ארבע וחצי שעות שחלום חיי היה להרדם בה (אני פאקינג אחרי יום עבודה ולילה לבן) הפכה לסיוט, כאבה לי הבטן, לא היה לי נוח במושב, הפלייליסט שלי בא לי מקולקל כי כל שיר סחב אותי לתקופה אמוציונאלית וזה שיושב בכסא ליידי בוהה בי בצורה דוחה (עם פה פתוח-יאק).

בנחיתה אני קמה, מוציאה את הטרולי הקטן שלי לא לפני שאני מוציאה ממנו ליפסטיק אדום וכובע בארט שחור שקניתי אתמול באמריקן אפארל.

אני עוברת חתימת דרכונים ורצה לשירותים, מותחת את המכנסיים השחורים הגבוהים שלי, מסדרת את חולצת האוברסייז הלבנה שלי, זורקת עליי סריג אפור ומעיל אדום שמגיע לי לברכיים, מסדרת את הכובע, מחדשת את הבושם, מורחת אודם אדום שמשתלב פלאות עם המעיל, בודקת את האיפור .. הכי מראה הלא התאמצתי עלאק.. המחשבה שעוד כמה דק' אראה אותו מרגישה לי כאילו בלעתי מיליון פרפרים והם ממש חוגגים לי בבטן.

אני יוצאת מהטרמינל ומחפשת אותו בין עשרות אנשים... הוא ממתין לי הורס כהרגלו עם שלט קטן שרשום עליו "בייב" ..... אני משחררת ממני את המזוודה ורצה אליו הוא מחכה לי עם הזרועות פתוחות ומרים אותי לאוויר, דוחף את אפו הקפוא לצווארי ולוחש לי " בייב את יפה שעומד לי הז' והריח שלך לא מוסיף".. כזה הוא רומנטיקן.

אנחנו מתחבקים ומתלטפים דקות ארוכות עד שהוא לוקח את המזוודה ואנחנו יוצאים מהשדה לתוך מונית בדרכנו למלון קונקורד.

הוא שואל אותי מה אני רוצה לעשות ואני אומרת שהכי אני רוצה זה להתרחץ ולישון.. הוא לא מוותר לי על אוכל, תמיד טען שאני לא אוכלת מספיק, מספר לי כמה התגעגע וכמה הוא שמח שאני פה כל זה בזמן שידיו לא יורדות ממני, פאק הוא כזה חתיך ואני הופכת שלולית בין ידיו.

הוא שולח את המזוודה שלי לחדר עם הקונסיירז' (השעה כאן כבר 11:30) והוא מוביל למסעדה, מזמין פלטת גבינות, פירות חתוכים, לחם קלוי, סלט ירקות, יוגורט, קנקן מיץ תפוזים וקפה.

תמחקי את האודם הוא מצווה עליי, אני חייב לנשק אותך וב 14:00 יש לי פגישה ולא בא לי להיראות כמו קוקסינל. בייב אתה יודע שאתה לא נותן לי פקודות, אלא אם כן אני עירומה וכפי שאתה רואה אני לבושה.. אחרי שתאכלי נטפל גם בזה עכשיו תמחקי אותו. אני מוציאה מגבון לח ומראה קטנה ומסירה אותו תחת עיניו החוקרות.

הוא אוחז לי בצווארובשיער שפרוע על צווארי ומנשק אותי בלהט, ושאני אומרת מנשק אני מתכוונת לפאקינג בועל לי את הפה ואני בשניות מצטרפת למחול הלשונות המטורף הזה שנמשך עד הגעת ההזמנה שלנו.

הוא מוזג לי קפה עם חלב ומיץ תפוזים וממתין שאשתה בזמן שהאוכל שלנו מגיע לשולחן, בואו נגיד שחשק לאכול ממש אין לי אבל אין לי ברירה אני חייבת להשתיק אותו.. אני אוכלת לחם קלוי עם ריבה ומעט פירות למזלי זה מספק אותו.

במעלית אנחנו מזנקים לקומה 13, הוא שומר על ידיו בכיסים ואני מודה לאל שיש אנשים במעלית.. הוא מוביל לסוויטה מרהיבה שהחדרנית כבר הספיקה להציע בה את מיטה הקינג סייז ואני ניגשת למרפסת לבחון את העיר בזמן שהוא משתין.. אחרי כמה דק' אני מרגישה את המבט שלו בגב שלי אך לא מסתובבת, אני עדיין מנסה לשמור על קרירות מסויימת.. אני מנסה להרגיע את היצרים והתשוקות, את הצורך שלי במגע שלו.. כשהוא נצמד לאחוריי ולצווארי אני מבינה שהמשחק הזה אבוד לי.

הוא נצמד קצת יותר מנשק קלות את צווארי והוא מתקשה מאחוריי.. לפני שאני מאבדת את זה הטלפון שלי מצלצל, פאק לא הודעתי לאמא שלי שנחתתי היא בטח בלחץ אני אומרת בזמן שאני משתחררת מאחיזתו ורצה לתיק..

היי אמא, מצטערת ששכחתי להודיע לך...אני אומרת והוא חולץ את נעליי

כן הטיסה היתה בסדר גמור... והוא מנצל את זה להפשיל את מכנסיי

כן הוא חיכה לי בשדה.. הקוסם הצליח להוריד ממני את הסריג

בטח שאכלתי.. הוא פורם ממני את חולצת הכפתורים

אני מסיימת  את השיחה בתחתונים וחזיה בצבע שחור... הוא בלבוש מלא עומד שם ומגניב לי חיוך וקריצה.

מה אתה עושה? אני שואלת בקול תקיף

מנצל מצבים הוא עונה בחיוך..

הוא סוגר את המרפסת והחימום מתחיל לפעול...בואי למיטה אכסה אותך שלא תתקררי.

אני מניחה את הטלפון לא לפני שאני מבינה שכבר 13:30 והפגישה שלו אוטוטו מתקיימת..

אני נכנסת למיטה, הוא אכן מכסה אותי ושוכב לצידי מחוץ לשמיכה..

אני יוצא לשעה- שעתיים.. תשני קצת.. אם את צריכה משהו אני זמין.... הוא מנשק לי את המצח ויוצא.

zzzzzzz.........

כשנפרדנו צרחתי את שמו בכיכרות העיר

עד שגרוני כבר לא נתן לי ללחוש,

בזמן שהם תהו ״מי זאת המשוגעת הזאת שצורחת לעולם״?

מילמלתי ״עוד אחת שהאמינה יותר מדי״..

וכעת, מה שבא לי לצרוח זה שיזכור שיש מישהי

שכל יום רומסת את עצמה קצת יותר כדי שלו לא תישאר עבודה.

סמס מהבוקר :

״אל תתלהבי מהעובדה שאני מוכן למות למענך,

תתלהבי מהעובדה שאני מוכן להתאהב למענך״.

איך הוא תמיד פוגע כמו קליע של אקדח, חד, חודר ומפלח.

מניסיוני את הנזק ניתן לראות רק אחרי.

# סמס שמשאיר בי כאבי פאנטום.

אתה ואני והתחושה הזאת שכמעט והיינו יכולים להיות.

כמו קוביה הונגרית כמעט מושלמת,

אבל כדי לפצח אותה צריך לפרק הכל ולהתחיל מחדש.

כל אחד שקוע בעולמו,

אתה בגיטרה ואני במלחמות,

תפרוט עליי כי אתה יודע

איזה אקורדים נשמעים עליי הכי טוב.

תנגן לי משו בייב 

אני רוצה לפרוק את עצמי.