הוא: מה זה בוקר טוב?!
תחזרי למיטה!! אין דבר קשה בטבע יותר מזקפת שבת!
אני: יס סר!
מיתרונות המגורים המשותפים.
הוא: מה זה בוקר טוב?!
תחזרי למיטה!! אין דבר קשה בטבע יותר מזקפת שבת!
אני: יס סר!
מיתרונות המגורים המשותפים.
לך תסביר עכשיו לאנשים שאתה משתמש בציניות בתור חומת מגן
ושלצחוק על הכל מכאיב הרבה פחות מלהתמודד.
לפני כמה ימים הורדתי את התחתונים שלי ושמתי לו אותם בכיס של אחד הג׳ינסים,
היום הוא צלצל להגיד לי שיש לי ראש מלוכלך.
נכון, תנקה אותו.. תתחיל מהכוס.
ארבעים דק׳ אחרי זה מצלצלים אליי השומרים ( משרה ממשלתית) להגיד לי שתומר בא לפגישה איתי והאם לאשר לו כניסה.
אתם בטח מתארים לעצמכם מה היה ההמשך..
:-)
"אני לא שולח לך את ההודעה הקולקטיבית כי אני יודע שזה ישמש נגדי,
אבל אני חוגג יומולדת מצומצמת ברוזה במוצ"ש בעשר וחצי ואשמח לראות'ותך"
כאילו שהייתי צריכה שהוא יתזכר אותי... כבר קניתי לו מתנות ואני יומיים שוזרת מילים לכדי כרטיס ברכה.
"ברור שאבוא, מה דעתך על דייט אינטימי לפני הרוזה?"
"ג'סט ניים איט"
"מקום של בשר בנווה צדק, תאסוף אותי בשמונה"
"טוב קניבלית קטנה שלי"
ניגשתי לחנות המועדפת עליי וקניתי שמלה למאורע.. הלכתי על הדוסית-שיק, שמלה צמודה שחורה, עד לברך עם שסע קטנטן בין רגליי האחוריות כיאה לחתלתולה, ללא כל מחשוף.. מהשמלות שאין צורך לצאת מתא המדידה בשביל להבין שזו אהבה ממבט ראשון.
אספתי את השיער ברישול קפדני, איפור מינימלי וללא כל צבע בשפתיי.. אחרי הכל יומולדתו ואני נורא מתחשבת בתומר ששונא שפתיים צבועות.
הוא סימס שיצא וצלתק כשהיה למטה..
כרגיל ירד מהרכב לקבל את פניי..כשהוא הביט בי הרגשתי סקסית בטירוף
"קימי"
"מה? מי?"
"קים קרדשיאן" הוא חיבק אותי נצמד לצווארי בנשיקה קטנה וליטף לי את הישבן.
לחייך אמרתי כשהשקנו את גביעי היין
לחיינו הוא הוסיף ולגם מעט.
מקובל..
אז את עוברת לגור איתי?
מה? אמרתי כשניקיתי את היין שהשפרצתי למשמע שאלתו
"חלאס, התחרטטנו מספיק, את בת 30 אני זקן בן 36 ואני צריך להספיק לעשות לך שבטיא"
"תומר, היין עלה לך מהר מדי לראש"
"אני רציני"
"גם אני"
"אז מה את אומרת, רוצה להיות השותפה שלי?"
"לא"
"בייב אני רציני"
"אתה מפחיד אותי"
"אני מכה אותך רק בחדר המיטות ורק בהסכמה"
"ואם נריב מה שסביר להניח שיקרה כל חצי שעה, לאן אברח?"
"זאת בדיוק הנקודה, הבריחה שלך תעלה לי במקסימום לילה על הספה ולא בשבועיים של שתיקה"
"מצחיק"
"אמיתי"
המנות הראשונות הגיעו ובזמן שבלסנו היה לי מעט זמן לחשוב על דרך מילוט שפרחה מזכרוני לטעם הפילה ברוטב בלו צ'יז.
הגענו לרוזה באיחור אופנתי של חצי שעה בעקבות מצוקת החניה..
כשנגמר הערב והגענו לדירתו הוא פתח שוב פעם את נושא המעבר..
"תומר עזוב'ותך שטויות, תפתח את רוכסן שמלתי, אני שיכורה מדי בשביל לדבר"
"בייב אני הופך את החדר הנוסף לחדר ארונות בשבילך"
"יהיה לי חדר ארונות?"
"כן"
"אז כן"
"עכשיו תסתובבי הרוכסן הזה מפריע לי לעבוד על יורש העצר".
ישנן מכות, מכוונות היטב
שמסוגלות להוציא ממני כל יכולת לנשום.
ויש מילים שנאמרות ללא תשומת לב,
שגורמות לאותו אפקט בדיוק.
נוקשת לו בדלת, מבושמת מיין, רטובה עד לשד עצמותיי מהגשם,
אני לא מסתכלת עליו, לא מדברת, נכנסת לדירה שלו..
הוא מביט בי בהלם, העיניים שלו מנסות להבין מה קורה פה,
אפילו אני לא מבינה מה קורה פה.
הוא מסיט שערה סוררת מפניי, פושט את בגדיי הרטובים,
נכנס לתוכי ואני נכנסת לעולם נטול כאב.
אני מרגישה במגע שלו כמה הוא צריך אותי!
האנחות שלו הן זעקות שבר
ובאוזניי הן נשמעות כשיר אהבה.
אנחנו צריכים אחד את השניה למען שפיותנו.
את אוהבת את ידו המלטפת את גבך,
את מגע ידיו ואת נוכחותו המחממת במיטה,
אך אותו את לא אוהבת.
את אוהבת את עצמך ביחד,
רק את עצמך לבד את לא אוהבת.
שיזלגו הדמעות,
ישטפו לחיי
שפתיי
מורד שדיי
יתנפצו באגני השבור
שיזלגו הדמעות
כמה שצריך
רק שלא יזלגו לריק.
ביטלתי את הכל והכנסתי את עצמי למיטה,
האופציות היחידות לצאת ממנה הן פיפי או פתיחת הדלת לגוף חם נוסף.
#קררר
מסתכלת ימינה ושמאלה,
המשרד ריק!
כולם יצאו לאכול צהריים,
מממ...
נראה לי שגם אני אצא להכניס משו לפה..