כשאת לצידי

כל פעם כשאני שומעת את השיר שלה,

עוברת בי צמרמורת בלי מוסברת..

גם היופי שלה,כל כך כובש

מה שהייתי עושה לה,

אני לא מעריצה זמרים..לא גרופית..אף פעם לא הייתי,

אבל כשיש מילים בשיר שאני מתחברת,

אני עפה איתו.

כשעליתי לבמה,
חשבתי שההצגה לא נמשכת
אחרי
השיר האחרון
ופתאום בעיר גדולה,
מתחילה מהתחלה
ונפרדת מזיכרונות
ומשפחה,

כמו ילדה קטנה שמגלה
שיש גן משחקים גדול מאלה,
שהיו
בילדותי עד לא מזמן
העיר צפופה רועשת מזיעה,
ויש בזה קצת קסם וקצת פחד

אמרתי לעצמי, יש לי מזל

הוא הגיע כמו גנב
וטיפסנו יחד על הרים של
אושר
עד שהגענו לפסגה
והמוסיקה שקטה
התחלפה בזיופים שלא הפסיקו

ונשארתי די לבד

והתייחסו אלי כמו מלכה
דוהרת במכונית המפוארת

כשבארמון עצוב וקר בארמון עצוב וקר...
לאן שלא אלך יהיה מרבד
פרוס רק
לרגליה של הגברת
אבל הרגשתי יחפה, הרגשתי יחפה...

רוצה לחזור עד איפה
שאפשר
לעיירה קטנה, לצחוק ושקט
אז תיקחו אותי מכאן,
קחו אותי מכאן

ועכשיו על הבמה
כבר יודעת שההצגה עוד נמשכת...