עייפתי מהמרוץ של חיים, לרדוף אחרי עבודה, כסף, אהבה, "עתיד".לא עייפתי בגלל שאני זקן או מיואש מהחיים. אלא בגלל זה לא מה שאני מחפש. זה כמו לנסוע משוויץ לאיטליה ביום בחורף ולראות הכל לבן ומושלג זה הופך להיות משעמם אז נרדמתי ברכבת. הגעתי לאיטליה הכל היה צבעוני, ריחני, ירוק, חום, אדום, הצבעים מתערבבים להם ביחד. יצירות עתיקות, בנייני שימור עתיקים, היסטוריה מדהימה ומדממת. נהנתי כל כך באיטליה אבל הרכבת צפרה כי הייתי חייב לחזור לשווייץ. בדרך חזרה כבר היה חשוך, הצבעים לבנים השתנו, אור של כוכבים, הירח נתנו צבעים חדשים, עומקים חדשים לכל הנוף שהיה מסביב. זה היה כמו לקרוא ספר מחדש ולראות צדדים ועומקים חדשים בספר ובדמויות.
אנחנו נמצאים בתקופת החגים ועשרת ימי תשובה שבו אנחנו יורדים מהרכבת ונוסעים לגן עדן חדש. אנחנו צריכים לחשוב, מי אני ומה אני, ומה פיספסתי, ומה אני מחפש. שנעלה מחדש לרכבת נדע בדיוק לאן לנסוע ומה לחפש!
