צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני ועצמי

סתם על חיים, סיפורים, מחשבות
לפני 5 שנים. 13 בינואר 2019 בשעה 9:56

היא גרבה גרביונים שחורים, חיברה להם ביריות, תחתוני תחרה וחזיה ורודות שהיא קנתה היום. לבשה חצאית ארוכה, חולצת שלושת רבעי. פאה בלונדינית, איפרה את פניה. היא היתה נראת סוף הדרך אחרי 6 לידות. היא רזה, חטובה, מריחה טוב, נשית. היא נתנה לבעלה נשיקה ואמרה שהיא צריכה לצאת לישיבת מורות. היא נישק אותה נשיקה קרה כמו תמיד. היא יצאה מהבית התקשרה למס טלפון, היא שמעה את קולו בפעם ראשונה, הוא מסר לה כתובת להגיע. היא הכירה את גבר המסתורי באתר הכרויות, הוא סיפר לה שהוא ג'ינג'י, טיפה מלא, גבוה,עיניים ירוקות. שגם הוא עובד בהוראה. שהוא אוהב לחנך במיוחד נשים רעבות. רעבות, לאהבה, תשומת לב, הערכה. היא נכנסה לאוטו רק חשבה על הגבר מסתורי שהיא תפגוש, אחרי שבועות שהוא הדליק אותה בשיחות בניהם. היא הגיעה למקום שהוא נתן לה, היא התקשרה אליו הוא ענה לה שהוא כבר מחכה לה בחדר. הוא מספר לה חדר מס' 5 תחני ותכנסי אני מחכה לך. היא החנתה את רכבה דפקה בדלת הוא פתח לה את הדלת. היא נכנסה ופניה אדימו. היא קלטה שהוא מלמד של הבן שלה. מר הורוביץ?? גברת מלמד? קצת לא נעים. היא כעסה אליו לשניהם לא היה נעים. היא ניסתה להכות אותו אבל הוא תפס את ידיה ונישק אותה. היא נרגעה. זה יהיה הסוד שלנו הוא אמר לה. הוא תפס אותה השכיב אותה על בטנה הרים לה את חצאית ואמר לה גברת מלמד היית ילדה רעה היום? היא ענתה כן, תחנך אותי הייתי ילדה רעה רעה. ובאותו לילה הוא העביר אותה סדרת חינוך גופני שהיא מעולם לא חוותה ונשאר לה טעם של עוד.... 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י