"אני למטה" סימסתי לה מהאוטו.
היא היתה כולה בהתרגשות, הרבה זמן כבר חיכתה לרגע שאבוא אליה לסשן ראשון.
אחרי שדיברנו פעם אחת בטלפון, הפעם היחידה שהרשיתי לה לשמוע את קולי,
הבהרתי לה שאני עובד בשקט, רק צרחות הכאב והעונג שלה יכולים להישמע.
היא פתחה את הדלת והלכה להתיישב על הכסא במרכז החדר,
כולה רועדת ורטובה, לא יודעת מה מצפה לה, מה אני רוצה לעשות לה.
הודעתי לה מראש שאני אוהב סדר, הכלים שלי צריכים להיות מוכנים מראש.
היא הניחה על שולחן מסודר מפה שחורה בפינה עם כל מה שדרשתי:
חבל, שוט, כיסוי לעיניים, קולר, נר שחור, סכין ונוצה... למה נוצה? בשביל הכיף שלי.
נכנסתי לדירה, שומע את נשימותיה ממרחק, הכל היה שקט.
טרקתי את הדלת בקול, היא נבהלה וזזה בכיסא, אבל מיד הבינה שטעתה,
והשפילה מבט, היא ידעה שאני אעניש אותה על זה מאוחר יותר.
ניגשתי אליה והבטתי בה יושבת, רועדת ורטובה, ממתינה בציפייה דרוכה.
נשימותיה מהירות, מבטה מושפל, אסור לה להביט בי, היא יודעת את זה.
ניגשתי לשולחן, הכל היה מסודר, כמו שאני אוהב, במרחקים שווים,
לקחתי את כיסוי העיניים וניגשתי אליה, עטפתי את עיניה ומשכתי חזק,
הידקתי עד ששמעתי אותה גונחת מכאב, זה היה החלק העדין האחרון.
ניגשתי למולה, ציויתי עליה לעמוד ופקדתי עליה להתפשט, לאט.
אני אוהב את זה לאט. בשקט, מסודר ולאט...
השעה היתה שעת בין ערביים, השמש כבר החלה לשקוע,
"זה יהיה לילה ארוך מאוד" הבהרתי לה בשיחה היחידה שניהלנו קודם,
היא חייכה באושר, "זמן יש לי בשפע אדוני" ענתה...
[המשך יבוא]