ואני רוצה את זה גם

אני ממש עייפה, כמו הערב, כבר 3 שעות גוססת בספה. לא מצליחה להירדם (נראה לי שעדיף, אני חושקת בשנת לילה ארוכה וטובה) וגם לא מצליחה לזוז. עדיין כואבות לי הרגליים מהיום הארוך הזה שהתחיל לו אי שם אתמול באמצע הלילה.

תכלס, אני מבסוטה. יש לי הרבה יותר עבודה ואני באופן כללי יותר רגועה, יותר נעימה עם ולעצמי בזמן האחרון

אבל אני שמה לב שהרבה פעמים כשאני מותשת, בעיקר בקצוות, המוח שלי נודד לאקסים או לכאלו שלא זכו לכותרת כזו ועדיין עשו שם משהו מרגש או מרשים בעברי.

לפעמים הם הגיעו עם גוף משובח ולפעמים הם ריגשו בי חלקי פנים, פרפרו לי את הבטן, את הלב, את הראש

אז במותשות הנוכחית אני חושבת על החתיך האלוהי

כל מה שבא לי זה לקחת את הגוף הלא נגמר והלא אנושי שלו, להניח אותו במיטה הגדולה שלי. להתנשק כמו שאני מתנשקת רק איתו (אני בטוחה שהנשיקות המוזרות האלו שייכות בעולמו רק לי גם כן) ולהירדם עליו

במציאות אני בטוחה שזה לא היה נגמר בכזו נופת צופים

אבל במותשות, 

אני רק רוצה להתכרבל, להתפנק ולאגור קצת כוחות בנעימי אין סופי

מוכנה לספוג גם תאומים (:

בשנה האחרונה עליתי טיפונת במשקל, יחד עם עומסים של החיים שלא קשורים, וקצת הרגשתי פחות סקסית.

אני לא רזה. אני יודעת שזה אספקט חשוב בעולם המערבי וזה מה שמטפטפים לנו מגיל צעיר

ויחד עם זה, אני מתה על הקימורים שלי. גם כשאני עולה וגם כשאני יורדת קצת במשקל. 

הערב יצאתי להופעה של להקה שאני ממש ממש אוהבת. לא יודעת למה, אבל בערך כולם לבשו שחור ורק אני הייתי בצבע שונה בתוך הנוף.

שמלת מיני צמודה שמחמיאה לי, מחשוף מדוייק עם קליב'יג משובח, אפילו קישטתי את האצבעות בלק אדום שכבר מזמן לא שמתי. נראה לי שכל כך התרגשתי ושמחתי לראות אותם שהיה כייף להתפנק בכל התוספות כולל איפור.

להתהלך בקהל ולחשוב "אני הייתי מזיינת את עצמי" ו"את סקסית בטירוף" זה 1:0 שלי מול העולם 

לפעמים בתוך ריבוי הצלילים על איך אנחנו אמורות להראות, קשה לי יותר לשמוע את הקול הפנימי שלי

כשאני עם גבר שעף עלי, זה עושה את עניין הבטחון להרבה יותר פשוט ועכשיו כבר תקופה שאף אחד לא נראה לי או ששום דבר לא מתפתח, זה לא באמת משנה. הפואנטה היא שרוב השנה הזו, הייתי עם עצמי

אז גם נעים להרגיש כל כך טוב עם עצמי וגם מרגש לחוות מדי פעם אהבה ופרגון עצמי

נראה לי שגם יהיה שבוע מוצלח

2 נקודות לטובתי במניין ומקווה שימשיך לעלות למעלה (:

אנשים ששולחים לי הודעת היכרות נעימה גורמים לי לייסורי מצפון ומחשבות אתיות חברתיות 

עכשיו לדוגמא ראיתי הודעה שמישהו כתב לי באתר ונילי.

הודעה פשוטה ונחמדה בסגנון של את נראית לי יפה ומקסימה ואני אשמח להכיר.

הוא ממש לא הטיפוס שלי פיזית. אני יכולה לגרד עוד קצת סיבות ללמה הוא לא יתאים לי (אני נהדרת בזה לאחרונה) אבל תכלס - הוא פשוט לא עושה לי את זה ואין מצב שאני אוכל לייצר מגע מיני איתו.
בסוף לא הגבתי וגם מחקתי את ההודעה כי אין בה טעם בתיבה שאחת לזמן מה מסרבת לקבל עוד הודעות.

יותר פשוט לא להגיב מסתבר. גם כי אני אהיה רק עוד אחת שמסננת ושוכחים ממנה ולא מישהי שסירבה ואולי העליבה 

וגם, וזה כבר שלי, אני אמנע את הסיכויים הגבוהים שאקבל דרישת הסברים לא לגיטימית ולא מקדמת / תלונות / קללות / עקיצות או כל תגובה מיותרת ולא נעימה אחרת

אני מקווה שאני לומדת יותר ויותר מדי הרגישות והאכפתיות שלי לאנשים פוגעת בי נקודה או פוגעת בי יותר מאשר שהיא תורמת להם אבל אני מקווה לא פחות, שאני לא אהפוך לייצור אפתי חסר רגשות או קהה חושים ככל שהחיים יתקדמו

מאד מבלבל עם כל ההיפסטרים ואנשי הטרנד האחרון

לפני כמה שנים היה את הקטע של מוהוק וגם שם, היה קצת מבלבל למרות שחלק לא מבוטל נראו כמו ערסים בתחפושת

כשאני הייתי בתיכון, עם חלקנו נכנסו לתגרות על צבע בשיער או מוהוק שמצביע על טיפוס אנרכיסטי או פנקיסטי או סתם פריק, מונח שעבר מאז מישראל

עכשיו זה הקטע של הזקנים ולפעמים אני תוהה מי נמצא מאחורי הדבר הזה שלפעמים מרגיש לי כל כך סקסי למרות שאני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התנשקתי עם מזוקן (מתי לעזאזל זה היה? זה היה בכלל?)

בטיול משפחתי, כשהיינו נכנסים לישוב דרוזי בצפון הארץ, אני תמיד הייתי מוצאת את עצמי בוהה באנשים האלו עם השיער הכהה, העיניים ה(לפעמים) כחולות והשפמים הענקיים, הקינקים והסקסיים האלו. לפעמים זה היה זקנים מפוארים וסקסיים (כבר אמרתי?). כולם באוטו באינטרקציה משפחתית או סתם עם עצמם ואני בוהה וחולמת בהקיץ. 

אז עכשיו יש המון גברים עם זקנים מושקעים, הרבה פעמים מחמיאים ואני תוהה אם זה טרנד ומחר או מחרותיים תוריד את היצירה הזמנית והמקומית, מי יהיה שם מתחת? ואיזו אישיות נעטפת בזקן הזה? זה שנסחף בעדר אבל בטוח שהוא מיוחד ויוצא דופן ולא רואה שכולם, והוא בניהם, נראים אותו הדבר ובעצם הוא הבעלים של אישיות מנוונת או סתם לא מקורית או פשוט חמוד כלבבי

אני מדמיינת פשוט ורך ונעים ומעניין

מישהו שההיכרות איתו תוציא את הצדדים השנונים, המפלרטטים, המצחיקים שלי, הרכים שלי

שהשיחות איתו ירגשו לי את המוח יותר מהכל

שהמשיכה שם תיהיה גדולה

הייתי רוצה את זה שמחמיא מתוך עצמו, מתוך צורך פנימי. הייתי כבר עם כאלו וזה כל כך נעים. וגם מביך. אבל נעים ומעצים

שישלח אלי ידיים. הרבה. שיחשוק בי.

בא לי מישהו סבלני וקשוב שלא מחפש את הצעד הבא לשם הצעד הבא אלא נהנה מהנוכחי, מקצב איטי, גם אם מנוגד למקצב הקיים כרגע באנושות.

שיתרגש מלשוחח ומלצאת ואז להכיר גוף ונפש

בא לי להכיר אדם שרוצה להתבגר וללמוד ולשנות עם החיים את מה שצריך. שלא נתקע בגיל מסויים לנצח אלא נהנה לגלות ולפתח את עצמו ובמקביל, נהנה לשחק בקלפים או משחק קופסא או סתם לעשות משהו חסר משמעות, מאלו שבגיל מסויים כבר לא עושים רק כי מבוגרים.

שיעריך ויתרגש מאומנות כמוני ולא רק יצטרף אלי לתערוכה מעניינת אלא גם יספר לי על כאלו. שיהנה להעביר כמה שעות בחנות ספרים או תקליטים יד שנייה

הייתי רוצה להרגיש נוח איתו, לדוגמא בלישון ביחד. שאני ארדם איתו יותר טוב מאשר שאני נרדמת לבד. משאלת לב גדולה אבל אני רוצה

מה אכפת לי כבר לדחוס ל'יש לי חלום' המון דברים? חלקם מציאותיים וחלקם פחות אבל נו, כמיהה.

הייתי רוצה להכיר את זה שהמשיכות והתשוקות שלנו ישדרו לאותו הכיוון

זה שנהנה ממגע, פחות ממחשבה על פנטזיה. יותר אפריקאי, פחות מערבי או יפני אני מניחה.

ויחד עם זה, שאפשר לעשות שטויות יחד, שאוכל לשים פיאה או סתם לצאת מהבית בלי תחתונים בשביל ערב עם פתיח מגוון יותר מהרגיל.

זה שימשוך אותי אליו ככה לפתע בסלון ויתחיל לרקוד איתי רק כי יש שיר ממש מעולה ברקע

או שיתפוס איתי ראש ויעשה איתי בבית מסיבה עם אורות דיסקו וירקוד איתי ביחד בלי הפסקה

זה שירצה בי כאשת סוד בטוחה. שישתף באמצע או בסוף היום באמת מה שלומו ומה עבר עליו, לעומק.

שיהנה להקשיב איתי למוסיקה ונגלה יחד עוד ועוד יצירות מרגשות

ישמח ללכת איתי לאופרה אבל גם להופעה פסיכית או מסיבת רייב טובה

שנדע לתת מרחבים אישיים אבל נהנה לעשות המון דברים ביחד

שיצחיק אותי. איך אני מתגעגעת למישהו שיצחיק אותי

זה שיעריך את החיים איתי ולצידי

שיהיה עם ראש פתוח

אדם עם לב רחב וטוב, עם עולמות פנימיים עשירים. שמחשבה סוציאלית, סביבתית, חברתית ופוליטית שרואה את האחר יהיו חלק ממנו

הייתי רוצה להכיר את זה שעצם היותו בחיי ידחוף אותי קדימה איפה שקשה לי ויפרגן ויאמין ויתמוך וידחוף

זה שנצא יחד לבירה בפאב אבל נהנה לא פחות מסתם ערב בבית מול סרט או סדרה

אולי לטייל מדי פעם בארץ אולי לטייל מדי פעם בעולם

ואולי שהיתרונות שלו יפצו על החסרונות שלי, ששלי יפצו על שלו

זה שארצה לתת לו את כל הטוב שיש בי

הייתי רוצה מערכת יחסים כנה, אוהבת, תומכת. יש כאלו. אני רואה אותן בבליל העיוותים.

סימביוזה

זה מרגיש שבכל מקום בחיים, מדי פעם מתחילים איתי מטרידים שלא משחררים

מכיוון ואני בטוחה שזה לא כי אני המיוחדת היחידה שזוכה לזה, אני תוהה מה קרה לדור הגברים הנוכחי.

(אפקט אקו -

מה קרה לדור הגברים הנוכחי??)

מה השתבש שמסרבים לשמוע מזרה שהיא לא מעוניינת להכיר

בזמן האחרון זה קורה לי יותר ויותר בכל מיני פורמטים

מתחיל איתי מישהו שאני לא מעוניינת בו . במקרה הנוכחי, שלח חברות בפייסבוק. אישרתי. לא מעוניינת לשוחח ולהכיר. רד ממני. נדמה להם שאנחנו בדיון או ויכוח או שכנוע

חלקם לא מישראל. מה בדיוק הם חושבים שיקרה?

עד שלא חוסמים, השיחה המעיקה לא נגמרת.

כמה מיותר. כמה פסיכי. מה נסגר??

O סיפר לי על התאהבותו בפנחס שדה בתוכנית המקוללים.

נכון שהוא לא הגדיר את זה ככה אבל זה קרוב מספיק.

אם אני זוכרת נכון, בכל זאת זה היה מזמן, הוא אמר שהוא האיש שהכי דומה לו.

אני יכולה לראות את קווי הדמיון.

אחרי עוד ועוד ועוד פעמים, באופן יוצא דופן, ש O אמר לי שאני חייבת לראות את זה הקלטתי. 

עוד לא הצלחתי לעבור את הרבע הראשון של הפרק הראשון אבל אני מוצאת את עצמי רואה ממנו קטעים כבר כמה פעמים. קטעים שמרגשים ומעניינים אותי.

הוא גורם לי לפרפורי לב ומחשבה מהדרך בה הוא מדבר, בוחר את מחשבותיו, מילותיו, מדייק וחריף.

הוא חושב מהר ומגיב כאילו הוא קיבל את שאלות השיחה כשאלות מקדימות לראיון.

נכון שבהמקוללים הוא מאד קיצוני בדיעותיו ואם רואים ראיון שלו שנים קדימה, אפילו הקול שלו נשמע מרוכך יותר

ונכון גם שלא לכל מילה שהוא מוציא אני מתחברת

אבל וואו

וואו למה שזה עושה לי 

וגם וואו למה יקרה כשאני אצליח סוף סוף לצלוח את משוכת הרבע ואראה את כל הפרק. בכל זאת תקופה שזה ממתין לי.

יש גם את יונה וולך שהתחלתי ומסתקרנת לסיים

אנשים-יוצרים מעניינים יש בארץ

ריגושי תרבות

את הסקרנות שלי מעוררים רק מדי פעם אבל וואו אני מסוקרנת תחת

ממש

מישהי כתבה עכשיו פוסט שקראתי על כינוי שהבן זוג חשב לתת לה

זה צירוף מילים כל כך מוזר וממוצא שהסיכוי שעוד מישהו חשב על זה נשמע לי אפסי וזה ביטוי ישן שלי. מעולם לא שמעתי מישהו אומר את זה חוץ ממני, אפילו לא חברים שלי.

אני תוהה מאיפה הם הביאו את זה. האם אנחנו חברות טובות והיא משתמשת בביטוי שלי או שבכלל הייתי בעבר עם / אני ובן הזוג שלה חברים?

מחשבות מיותרות אבל באמת שאני מסוקרנת עד לרמת כתיבת פוסט חסר משמעות ובעיקר תוהה אם אנחנו מכירים ברמה אישית קרובה