אחד הרגעים הכי מתסכלים הוא כשאתה רואה את האדם שאתה כל כך אוהב עצוב וחיוור מצער
מתחבט עם עצמו בשתיקה אתה כל כך רוצה שידבר שירמוז פתאום אתה מתפלל שהאל יתן לך כוח לקרוא מחשבות
הדבר היחיד שאתה כל כך רוצה זה להיות איתו בלי לשאול אותו שאלות שאת תשובתם הוא אינו מסוגל לענות ,
לתת לו להיות עם עצמו להיתכנס בעצמו להיות שקטה זהירה כמעט שקופה
והפחד הזה שאם רק תאמר מילה או תנסה להסביר לו שיש לי את כל הכוח בשבילו שאני יכולה להיתמודד עם כל דבר בעולם
שלא יחשוש לספר לי לשתף אותי שלא יחוס עליי שהצער שלו לא ימוטט אותי לא ייתסכל אותי
כמה שלא תסבירי לו שאני לא רוצה שיתמודד לבד עם הסיוטים שלו
שלא ירדפו אותו הסיוטים אין לי פחד שירדפו אותי ונתמודד איתם יחד כמה שאני רוצה להסביר לו את כל זה אבל הוא ..
בוחר להיות דומם ולא לשתף לא לומר מילה .
אוףףף!!!
כמה הייתי רוצה שיהיה הנשלט שלי עכשיו !!
להוציא ממנו הכל כל מה שמעיק עליו .. גם אם זה יכאב ..
אוףף!!