אני מרגישה שאיבדתי את היכולת לאבד שליטה
פעם זה היה בא לי בקלות וכצורך
עכשיו ,זה בלתי אפשרי בגלל 99 סיבות
אולי לא איבדתי אלא הדחקתי ודחפתי לפינה אפלה ועמוקה בתוכי
אך ישנם ימים ספורים בהם אני זקוקה ליותר.
בימים אלו שום אוננות אינטנסיבית בעלת מחשבה סוטה כמה שתהיה לא מצליחה לעבור את המחסום .
שום זיון לא יהיה שווה לה ברגעים אלו...
הימים בהם אני מתגעגעת לחגורה . אני נשכבת ערומה על הבטן ומדמיינת את ההצלפה הראשונה .זו ששורפת הכי הרבה ,הצלפה מדוייקת .אני נזכרת בהרגשה ובתחושה המנטלית שמרגיעה אותי .להשלט בידי חגורה . להענש על כלום ועל הכל . להרגיש את היד המלטפת על התחת האדום .
לבקש להפסיק ולהתחנן לעוד.
ואז להגיע להצלפה הנכונה הזו ששוברת את המחסום
להרגיש את הדמעה הראשונה מתפרצת החוצה ואחריה נהר של דמעות ולהפסיק בידיוק בנקודה הזו.
זו הנקודה של סיום המביאה איתה את ההתחלה, את הגמירה ואת השחרור.
אפשר להדחיק
אבל אי אפשר באמת לשכוח
