ראש השבט מספר...

עירום גופך נח לצידי
מרגיש,ולא נוגע ,עינייך עצומות
נפשך אי שם במרומים
מחייכת,נשימתך קלה,מביט בך
חש בהקלה שמרגיעה אותך .
נגעתי בך,בתוכך, בנפשך, ובגופך
ואת מחייכת
נראית כה שלמה ורגועה
קיבלת את האישור ואת ההבנה,

את התחושה של הנכון

והשלם והמרגיע

התחושה של האמת שלך
שאת רוצה דברים
וזה בסדר וכך צריכה 
גם אם פעם, מזמן, נראו

כה מפחידים לא מובנים
 את זה לא עושים,  כך לימדו אותך בגן.
שאת אולי כעת אחרת

אבל זה 

עושה אותך

כה מאושרת..

שישי של חום 

אפילו בחורף הכי קר

לא היה  חום כזה..

אבל אני צריך לבלות סופש אצל השולטת[אמא שלי . נו..]

צריך, לפחות מקיים חובה משפחתית אחת

 וחם. ונסיעה.

 ולא בא לי.

אבל אתגבר כילד גדול ואצליח

מעדיף כבר לעשות סשן עם נשלטת

אבל החיים  זה משהו שלא תמיד מציע לך  בחירות כרצונך

טוב. כעת שאין נשלטת

 זה משהו שאעבור

 עד מוצאי שבת קודש

לעיתים כשקצת משעמם ונח מעמל יומי הרגוע

נכנס לכלוב 

מחכה שהלחם בתנור יחליט שהוא מוכן להשחים

 אז אני כאן

ואצרף כרגיל תמונה מתקופה אחרת..

 אבל

תמיד נעים להזכר..

בוקר אחד, באמצע הלילה 

כששמש הצהריים שקעה  על פני היקום

כשהכל כוסה בכפור שחור של אפר.

אפר הים העולה בלהבות קרח לעת שקיעה של בוקר אפל 

בוקר המואר באור החשכה, ובאפלה ועלטה מסנוורת

 כך ישבתי בעמידה זקופה מול הרעשים הדוממים של היקום.. 

 ועשיתי מולו תנועה לא מוגנת

השקט הרועם בזעקות השבר של העולם

 רק חלפו בנוחות ובלהט קריר ונעים לידי

הוריקאן אדיר חלף לידי בדממה זועקת

כנשימת פרפר מיוחם לעת בוקר

כך.. עם היקום המשוגע חזרתי לישון

 בצפייה שירגע..

תמונת הכנה לסשן מים..

אז עבר, נגמר, ולא חזר, הלכת לדרכך,עם החיוך, הלכת לך חופשיה מכאב ,הלכת כי הרגשת שהגיע החופש, כי נקייה את מחטא ועוון, זכה צחה , ללא מתום ללא כאב, והגיע הזמן לחבק וללכת, אמרת כי קיבלת ממני את מתנת החופש מכאב ועצב, באת לומר שלום, באת להיפרד באהבה כה רבה, הולכת כי התיקון שלך התקבל, עדיין אוהבת עד כלות, אבל היום את מקבלת זאת אחרת, מוזר לך להביט לאחור ,על הדרך שהיתה, על הכאב הבכי, סערת הרגשות, מביטה לאחור בחיוך,ללא ניסיון למחוק, ללא ניסיון לשכוח, מביטה בגאווה על הדרך בה עברת, זוכרת את הרגע שהגעת אלי, בהכנעה ופחד, מלאת חששות וחנק בגרונך, והנה את, אותה האת, עוזבת היום,אותה אחת אבל אחרת, מלאה ולא בכאב,אוהבת להיות,מחייכת ללא המסכות,מרגישה שהגעת למקום בו מתחילה פרק חדש של חיים, הקשר שלנו הוא חזק, לא יקרע ולא יפרם,הוא יתרחק,אבל יישאר, יישאר כי את ואני עברנו רבות,עברנו דרך ארוכה,נגעתי בכל חלק עמוק בתוכך, והנה הגיע היום לומר שלום, וחיבוק אחרון, ופרידה..

לצרוך את הכאב כמו אין מחר

 לספוג את ההתרגשות והתשוקה לעוד

שלא יגמר לעולם..

כשאני מביט בך מתנשמת שרועה ברטיבות 

מביטה מלמטה בעיניים גדולות ומצפות

 ככלבה מאולפת הרוצה לרצות ולספק 

להרגיש  הכי טובה ומושלמת

לא משנה מה ארצה ומה אעשה בך

הכי קל שמאד קשה

 כאן את מתגברת בהרגשת נצחון על הקושי 

 הכי מאושרת

  רק להיות בכלום ענק ביקום מיוחד

שרק את מודעת לו

כתבת לי הכל 

עם נפשך החשופה,פרשת
לפני את עושר מחשבתך,
נגעת באותם דברים
שחלמת במיטתך,לבד
בלילות של תשוקה ופחד

רצית לתת את גופך,נפשך
להתמכר לתשוקה ולעונג
הממלאים אותך עד הצוואר
אבל הראש נותר

הראש שעוצר, מנסה להסתתר
מתעלם מאמת
עדיין שייך לעולם האחר.
את עדיין  שם
לא רוצה להתקע, לא רוצה לחדול.
אבל, היום זו את.
האת
שמה שאת.

מבינה שאת זקוקה ורוצה להיות

להיות הכי  מתמסרת.
אבל, עדיין,  שם מאחור
היה מונח 

מעצור.

כמה נשלטות מבכות קשר עם שולט 

 שהיה והלך ונעלם והן נותרו כואבות ומאוכזבות

נותרו לבכי ולכאב 

זכרון של יגון כואב

של  הלבד ושל תחושת הבגידה 

והמעקב אחריו

 מעקב   שאולי הוא עם אחרת

 שאולי למאנייק טוב עם מישהי אחרת

אכן הלב צורב וכואב

אבל

 לא ראיתי פוסט, ולו אחד של שולט הבוכה על מר גורלו

שנותר לבד כי ההיא הלכה..

צריך להיות קשה, צריך להיות כואב.  צריך להיות משחרר.. מעין חניקה פיזית ומנטלית, כבילה מוחלטת לצורך ולרצון ההתמסרות שבה . עם היכולת לגעת עמוק בפנים, בתוך תוכה, בנשמתה,מגע של מילים ותחושות. ומגע פיזי בהתאם.  לגרום לה לרצות להיות כרצוני.   בהתמסרות מלאה מבלי להסס. עם הרבה רגש, אושר וגאווה ביכולת שלה לתת הכל ולבקש עוד, והרבה, וחזק. רק עוד..

 כשצריכה וחייבת את ההרגשה הזו, של הרצון לחופש  ורוגע פנימי, כל הזמן,הכאב בפנים מצטבר וממלא אותך  בצורה שאת חייבת  למחוק  הכל,  כולל גם אותך,  פעם אחר פעם .. כשאת צריכה להיות, בשביל לא להיות, להיות קיימת  בשביל לרצות ,לשחרר עכבות בכדי להיות חפץ שימושי..  חפץ מהנה, מענג ונשלט, לאהוב ולשרת את השולט שידע להוציא ממך את המקסימום,  לדעת ולהרגיש שמעריכים את הנתינה שלך. לדעת שאת בטוחה שם. נאהבת,  ולהנות מכל רגע כשזה מתממש והגוף מתמלא בשקט וכלום ושום דבר,   כשצריכה  הכל מהכל  בלי לעצור לרגע.  מבלי לחשוב. רק להיות.                                                         

                                                                                    רק להיות

                                                                                       וזהו..

זוכרים את הימים  שהיו לפני הקורונה?

 אז הם כנראה לא יחזרו.

העולם משתנה

כרגע לא ניתן להעריך האם לטובה

אבל הניעור העולמי של מוסכמות, הרגלים וכלכלות מעוותות 

יגרום לשינוי משמעותי בהרגלי החיים 

לדעתי רק טוב

 אבל זו דעתי

 אפילו שזה מקשה לפגוש

אז מנסה להתאמץ יותר

 מה שהיה זה לא מה שיהיה..

 בהצלחה לכם..