ראש השבט מספר...

התשוקה והחשק
גוזלים כל חלקת הגיון טובה.
הכול נראה כל כך נפלא
כשגופך נמלא בנוזלי התשוקה
כשעינוג הגוף קודם למחשבת
החוכמה.
כשהגוף מתמסר לעינוגים
מה נותר להגיון לעשות?
רק להסתתר בחורים.
להיות שם ולהרגיש
את הלחות, ואת הכוח
את העונג ,ואת ההתמסרות.
 להרים את הראש 

בחיוך שלם ולומר

אני פה

בנסיבות אחרות היא הייתה מאד מתאימה לקשר כזה, טוב אמיתי ומחמם.אבל מלכתחילה זה היה מאד ברור שזה זמני בלבד.כי זה כנראה כנגד כל הסיכויים. אבל זה גם חלק מהעניין וההרפתקה והעונג.
הידיעה שזה חייב להסתיים בקרוב. מסיבות אובייקטיביות, שצריך כל רגע לקחת עד הקצה. שיש הרבה לקחת ולתת, וכל כך מעט זמן שניתן לעשות זאת.
טירוף של שעות שמחוברת זו לזו בלא הרף.למלא חלל של רגשות ותחושות במין צורך מתמשך, לגעת בפנים ועמוק, בכל מקום שאפשר ,בגוף ובנשמה. והשעון מתקתק, ולוח השנה לא נעצר. ועוד נגיעה, ועוד תגובה,ועוד חיוך ועוד עצבות בעיניים.

                                                                       הדברים שהיו ואינם עוד.

                                                                הדברים שזוכרים וממשיכים הלאה

                                                                            כי זה הדבר הנכון

                                                                              לדעת שאין אחר כך.

                                                                                      כאן ועכשו..

                                                                                לדעת   להרפות ולהמשיך.

כל כל הרבה   מתושבי הכלוב מנסים לחנך כל כך הרבה מתושבי הכלוב.

              אז אנא הרפו..נראה לכם שמישהו ישנה משהו?

                    כולם בטוחים שהם סוטים אחלה, באיכות טובה  ומוסריים מאד.   והאחרים?   לא  ממש סוטים כפי שצריך להיות

,וזקוקים להכוונה  ולניהול התנהגות.

האם  פוסט שפרסמתם  ישנה את  התנהגות הסוטה הסורר שלא עומד לו בסטנדרטים הנדרשים ?  

                   זהו, שלא. חבל על המאמץ ותודה על הפוסטים המחנכים.

                    מי שכאן טיבעי שהוא נוהג לפי דרכו שלו. פוסט הזהרה והטפות מוסר לא יתקנו אף אחד.

                  מי שמתאים לו יסתדר. ומי שלא..  אז אלוהים וכלובי מציעים לכם את כפתור "התעלם".

 כן, גם הפוסט שלי מנסה לחנך אתכם..

             אבל לא יכול להכניס את כולם להתעלם.. אז בחרתי בדרך הזו.. 

 צריך להתייעץ טלפונית עם מישהו שמבין בהפרשי לחצי מים להפקת אנרגיה.

נשלטת מחמד לגידול וחינוך בבית, זו לקיחת אחריות, זה לא רק סשן   לכמה שעות. זה החובה להיות הכל. 

          השילוב  הזה של לקיחת אחריות ונתינה מוחלטת חייב לבוא עם הידע והתנסות בקשר החדש, שצריך לבנות אותו נכון. אין קשר אחד  דומה לאחר.  

 תמיד זה מתחיל מהתחלה. 

           נדרשת הקשבה. ולמידה הדדית. צריך להיות חבר,  וגם להיות האדון ,להיות השולט בה ולהיות המנהיג  המקשיב.

 רק סשנים קשים  משפילים ומכאיבים לא מספיקים. צריך להיות מנוסה וחכם ולשלב כל דבר בזמנו  .

         מכלול תפקידים לא פשוט. 

   לדעת לאלף אותה, בעיקר בהתחלה שדברים מתבלבלים לה. אבל חייבים   להיות מאד סבלניים וחכמים בכדי לזהות בעיה  ולפתור זאת  במהירות. 

     לתת לה את הפינה שלה, ורגעים של שקט. ולצלצל בפעמון כשזקוק לה.

 ללמד אותה  את הדרך  בה אתה רוצה, אוהב, וצריך. והיא בסופו של דבר תבצע הכל  מתוך הבנה ולא מתוך כורח.  מתוך אהבה והרצון לרצות. 

      להאכיל אותה מכף היד כשאתה יושב לאכול.

         לתת לה את הקערה האישית שלה, עם שמה   לשתות ממנה.  

          הקולר שלה תמיד עליה,והרצועה תמיד תהיה בהישג יד. 

             גם כשהיא בחוץ. בעולם החיצון, באותם דברים שהיא צריכה להשלים . תמיד יהיה סימן עליה. אם זו שרשרת עם מנעול על  הרגל. או קולר מיוחד ויפה. כל מה שיגרום לה להרגיש מחוברת למקום בו היא חיית מחמד אהובה ומרוצה.

         נשלטת מחמד מרוצה

          עושה שולט מרוצה.

ברגעים שהיא מתנשפת, עיניה עצומות וקשורות,מתמכרת למגע,מרגישה בכל גופה את התנועות, את מה שחודר אליה,את מה שיוצא ,את מה שחם, את מה שכה קר, את מה שמענג, את מה שלוחץ, את מה שנוגע.
ליטוף ,מגע בד ,מגע גוף, שפתיים, לשון, בידיים החולפים בקלילות על גופה ,לופתים לעיתים, מכאיבים לעיתים, מענגים תמיד ,משדרים צמרמורות מעלה מטה..

נעה לצדדים, קשורה לתקרה,ישבנה לוהט אדום,ראשה על צידה, נושמת בכבדות ורגליה הפשוקות אחוזות במפשק העץ. ..
גופה נע קדימה ואחורה ברכיה כפופות נוגעת לא נוגעת ברצפה,תלויה על המוט מהתקרה,נמצאת לא נמצאת..
מרחפת בחלל אחר, תחושות של מציאות לא קיימת, התמסרות למגע,לכאב ולעונג.שם, לא שם..
בפה פעור, מתנשם, מתנשף, גופה נע בפראות, כולה עמוסת תחושות, תשוקות, התרגשויות , ממוקדת רק במגע, יודעת להרגיש כאב, מצפה בעיניים דומעות לתחושה הבאה, להפתעה , לא יודעת מה יקרה בשנייה הבאה, היא מוכנה לכל, זו הנתינה שבה ,היכולת לתת, בכאב ובעונג .מרחפת..לא נוחתת..רוצה עוד..

                                                          והיא כמריונטה נעה, כשאני מושך בחוטי תשוקתה.

 מדהים..הרגע בו אשה חזקה עומדת על רגליה ועל שלה לבין הרגע כשהיא עירומה על ברכיה ועומדת על שלי..

            שלי ובשבילי .. 

     זה   הרגע המיוחד ששווה את הכל.. הטרספורמציה הזו חושפת את הדואליות , בגוף ובנפש ,זהו מעבר חד ונפלא מעולם  הנמצא בחוץ. לעולם האישי הפנימי שאנו חולקים באותם רגעים,  רגעים של החופש להיות כבולה ,תחושת חוסר האונים שמשחררת אותך,  הכאב שמעיף אותך לשקט הפנימי . כשאני מרגיש את  הנתינה וההתמסרות שעולה בתוכך ,זה מרגש  , מעורר  ,הזמן והמקום באותם רגעים  מעניק לך  מקום בו את חופשיה מהצורך לקבל החלטות,זמן בו לא צריכה לחשוב למה ואיך..

                                                                                   רק להיות שם שלי ובשבילי.. 

השבוע כמות הפרי בגינה היתה גדולה מכדי לצרוך.. הכנתי הרבה ריבה.. יצא מעולה. התחלתי ליבש תבלינים.

הכנתי עגבניות עם פלפל חריף והרבה תבלינים והכנסתי חלק להקפאה.

              רציתי לספר על עצלות וסיפרתי על עבודה..

      הגינה שעלה הגג בנויה בצורה מאד קלה נוחה וזולה.. מצאתי חביות.. אלו חביות הפלסטיק האפורות או הכחולות.  מידי פעם  מוצאים אותם מושלכים.

         כאן מגיע החלק של העצלות והחיסכון..

      אני מביא קרטונים שהושלכו בסופר . קרעי מזרון ספוג. ענפים וכל חומר אורגני בסביבה.

 ממלא את החבית במים ומחכה 24 שעות קודח חור בתחתית הכל שוקע. על זה אני שופך את דלי הקומפוסט מהבית. וכל  הזמן מוסיף עוד פסולת מהבית. לאחר מכן  דלי עם אדמה בה יש תולעים אדומות.

 ועל כל זה עוד אדמה לשתילה. אני מעביר לחבית עצים שהשרשתי או מצאתי במצב גרוע. תאנים מאד קל להשריש לכן יש לי כ15 עצי תאנה שונים בחבית אחת וכל הזמן יש פרי. לא הרבה פרי.  אבל זנים שונים של תאנים  השחורות האדומות והלבנות

 וכך מהאביב עד החורף יש תאנים על העצים שצמודים  יחד כמו עץ אחד.

 יש לי בגינת הגג הקטנה יותר מ25 עצי פרי שונים.כמה מאילו  שלא ניתן לקנות בחנות.. כמו פיטנגו ופגויה. בניהם, באותם העציצים או האדניות מאד צפוף, ישנם שתילי ירקות ותבלינים ועצי פרי במעורב.  אחד נוגע בשני..

         כל צמח תורם את המיקרו בקטריות באדמה. כיוון שהכל ממש מעורבב וכל פעם משהו אחר פורח ומניב. פשוט נוצרו קירות ירוקים שתמיד יש עליהם פרי כזה או אחר או ירק לסלט.

 אני לא מרסס.  ישנו איזון טיבעי עם הכנימות והאלו שטורפים אותם כיוון שזה על גג מנותק מהסביבה ומאדמה  אין מזיקים. גם אם היו בעבר עטלפים או ציפורים שהגיעו לאכול מהשסק או מהגויאבות וגם מהפופאיה כעת  חתולים מסתובבים ונראה שמפחידים אותם. הפרי נותר יפה ושלם על העץ.

אני אוסף מהגג השכן ששטוח וריק פעם בשנה את הפסולת שהשאירו ציפורים במשך הקיץ. זה הדשן הכי טוב שאפשר לבקש.

             לראות כיצד זרעים מצמחי תבלין כמו שמיר או כוסברה ופטרוזילבה פתאום עולים במקומות שונים מחדש. שום דבר לא הולך לאיבוד הכל חוזר לאדמה. אני לא נוגע ולא הופך. כל עלה יחזור לאדמה.

 הבריכה משמשת לאגור מים לגדל דגים  [לא למאכל.. עדיין] כאלו שיחסלו את זחלי היתושים שהיו  מציקים בקיץ..

            פעם פעמיים ביום עולה ואוסף את מה שנדרש לסלט  ופרי שיש בעונה.. להשקות. 10 דקות ביום בערך..

 והתמורה היא נפלאה..טעימה. גם אם נאלץ להתאמץ מאד לפעמים ולהכין ריבות או סלטים מהעודפים שלא אוכל לצרוך מידית.

מוגבלת, קשורה וחסרת אונים..

ממתינה  

עד כשאחליט לשחרר..  

מה אבסורדי יותר מסרט אנמציה פורנו

שהדמויות המצוירות מוגנות במסיכה

וללא קונדום.. ??