בנסיבות אחרות היא הייתה מאד מתאימה לקשר כזה, טוב אמיתי ומחמם.אבל מלכתחילה זה היה מאד ברור שזה זמני בלבד.כי זה כנראה כנגד כל הסיכויים. אבל זה גם חלק מהעניין וההרפתקה והעונג.
הידיעה שזה חייב להסתיים בקרוב. מסיבות אובייקטיביות, שצריך כל רגע לקחת עד הקצה. שיש הרבה לקחת ולתת, וכל כך מעט זמן שניתן לעשות זאת.
טירוף של שעות שמחוברת זו לזו בלא הרף.למלא חלל של רגשות ותחושות במין צורך מתמשך, לגעת בפנים ועמוק, בכל מקום שאפשר ,בגוף ובנשמה. והשעון מתקתק, ולוח השנה לא נעצר. ועוד נגיעה, ועוד תגובה,ועוד חיוך ועוד עצבות בעיניים.
הדברים שהיו ואינם עוד.
הדברים שזוכרים וממשיכים הלאה
כי זה הדבר הנכון
לדעת שאין אחר כך.
כאן ועכשו..
לדעת להרפות ולהמשיך.