אש בוערת

אז אני כותבת כאן במקום להשתמש בעיפרון ודף,

זה בהחלט מרגיש טוב יותר כשכותבים מה שיש בתוך הלב,הנפש,הגוף.

סוג של פורקן בלתי מוסבר.

עברתי תקופה לא פשוטה בחודש האחרון,

הכל היה נראה לי כאילו הגיע לסיומו,

שביזות כזאת מזמן לא עברתי,

הרחקתי ממני את כל מי שמכיר אותי,

הרגשתי זוועה,כן,וזה בלשון המעטה.

קמתי בלי חיוך והלכתי לישון בלי חיוך.

אני בד"כ ממש לא בחורה של דיכאונות אבל הפעם,נשברתי.

יש רגעים שאתה רוצה להעלם מהסביבה,לא בא לך לדבר עם אף אחד,להקשיב,להתעניין,

רציתי להתמקד בי,ורק בי.

לא יכולתי להכיל את הסביבה,

לכן לא נכנסתי גם לפה,טוב,זו לא הסיבה היחידה.

לא אכביר במילים לגביו,לא רוצה לפתוח פה לעצמי ואני גם בטוחה שזה לא מעניין פה את אף אחד.

בכל שנות חיי הרגשתי קצת אוטסיידרית,טומבוי כזאת,שונה משאר הבנות,

התקשורת הטובה שהייתה לי הייתה עם גברים ולא רק בהיבט המיני,בכלל כחברים,

היה לי יותר קל לדבר ,לשתף ולסמוך עליהם מאשר עם חברות,ככה אני,

וגם היום,בתור אישה בוגרת,לא מוקפת חברות,

אולי זו טעות ,אולי לא,אבל ככה אני סוג של צמח בר.

התקופה הזאת,שעברתי,העבירה אותי תקופת גמילה ,שלא מרצון,מהירוק מאלכוהול ושליטה.

הייתי לבד,בלי כל מה שגורם לי ממש לחיות,

לפה לא אכנס הרבה,רק על מנת לקרוא בלוגים ולהגיב מידי פעם ולפרגן עם לייק חמוד.

הכרתי פה הרבה אנשים,אתם סוג של אוזן קשבת,וזה מנחם ואף ראוי לתודה ממני אליכם.

הכרתי את השליטה לפני 3 שנים בערך,

חוויתי המון,

הרבה חוויות צברתי,חלקן טובות וחלקן פחות,

אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה שתבוא,שאחווה עוד,

שיצרבו בראשי רק זכרונות טובים,ורגעים שאף אחד לא יכול לקחת ממני.

ואכן,שליטה מבחינתי היא כמו אוויר לנשימה!

אני יודעת שאתם עצלנים מידי וחסרי סבלנות ללחוץ על play ,

אבל באמת,תעשו מאמץ.