אש בוערת

יש לי חבר טוב שתמיד אומר לי -"הגיהנום מחכה לנו,אין לנו חנינה ואין מצב שאנחנו לא שם"

ואני מנסה להשאר אופטימית,ועונה לו -" כן,אה,לגיהנום ישר"

לא שאני באמת מאמינה בגן עדן וגיהנום,

לא שאני מאמינה ,שאחרי נשימתי האחרונה אני אהיה מול אלוהים,

הוא ישפוט אותי,על כל חטאיי ומעלליי,

ויגיד בקול גדול -"את,לא רק שאת נזרקת לגיהנום,את תשרפי שם שלא ישאר ממך כלום!".

אבל נניח,ורק נניח,

שכן יהיה לי משפט צדק.

אז כן,יש בי תקווה,

שלא אשרף בגיהנום,

להתערבב עם כל האנשים שכן ראויים להיות שם.

אני עושה מעשים טובים,

לפעמים,

עוזרת לעיוור לחצות כביש,

אוספת מתחנת האוטובוס חיילים\ת ומביאה אותם עד פתח ביתם,

תורמת למי שמגיע.

נכון,אני לא האישה הכי מושלמת,

בוגדת בבעלי,

ויקומו כל היפיי נפש ויגידו "תתביישי",

אז זדיינו לי מהעיניים,אף אחד לא יכול לשפוט אותי.

אבל בינתיים רוצה לעשות את החיים האלה - גן עדן!

אני אצליח לדעתכם?

:)