אש בוערת

את קמה בבוקר,

מצחצחת שיניים,

שוטפת פנים,

שותה קפה עם סיגריה,והשיגרה נכנסת לפעולה.

את נעה על אוטומט,כמו רובוט -

בלי רגשות,בלי ציפיות,בלי רצונות ובלי סיפוקים.

הכוס שלה אפילו עצבני עליה,

היא כבר לא נוגעת בו כמו בעבר ושאף לשון לא מענגת או זין שנכנס ובועל אותו.

ואז את שואלת את עצמך,

מתי התקופה הזאת תעבור?

האם זאת תקופה או שזה פרק חדש בחיים שלך שאת לא מכירה,ועכשיו את כן.

היא מתגעגעת לפרפרים,שיוצאים מתוך הבטן,ומגיעים לאזורים שהיו רדומים כל כך הרבה זמן.

ומה היא עושה?

יושבת ומחכה,יושבת ומחכה כאילו זה כתוב איפשהו שמשהו הולך להשתנות,ואולי סומכת קצת על המזל שלה.

היא הייתה מכורה לריגוש,

היום,כבר לא.