סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ההתחלה

לפני 7 שנים. 20 ביולי 2016 בשעה 19:51

חתולה אחת, סימה שמה, הלכה לאיבוד.

ביום הסתובבה בשדות

ובלילה בסימטאות.

לפעמים אכלה במסעדות ולפעמים ניסו לאכול אותה.

עכברים הסתובבו בין רגליה שקפצו עם כל נביחה באזניה.

לילה אחד, מצאה חלון פתוח ובתוכו מיטה ושמיכת פוך.

קפצה וגורשה, קפצה וגורשה לילה אחרי לילה, כל יום נשארה קצת יותר.

לפתע מצאה קצת אוכל ליד החלון, קצת ליטופים וסטייקים בסופ"שים ובמהרה, כל המיטות בבית היו שלה.

ועדיין, תמיד נותרה צנועה ואסירת תודה.

יום אחד, סימה נעלמה.

לא רצתה להיות נטל על אדוניה.

חסרונה צבע את הבית באפור במשך חודשים, 

עד שחזרה,

על ערש דוואי ונפטרה.

הסיפור של סימה נגע עמוק בליבם של כמה אנשים.

יש הרבה כמו סימה ועוד יותר מכך סיפורים,

חלק ישפיעו עלייך יותר וחלק פחות,

אבל אלו הלבנים שמהם עשוי ליבך.

 

אני, 

הלב שלי בנוי מסיפורים של לביאות.

לפני 7 שנים. 19 במאי 2016 בשעה 22:03

לחיצת כפתור קטנה של מישהוא רחוק וברגע שהכי לא נכון בחיים,

תתן לך את משאלת לבך.

לפני 7 שנים. 29 באפריל 2016 בשעה 13:31

לפני 8 שנים. 15 בנובמבר 2015 בשעה 23:01

איך זה ש (סליחה על ההכללה) הניקים של הבוגרות שנונים ומדליקים יותר מ.. אנחנו לא רחוקים מלמצוא פה "כפרה" בקרוב?

למרות שזה יכול להיות ממש מעניין..חח

 

כן, אני יודע למה, אין צורך בניתוח פסיכולוגי, רק אמרתי..

 

לפני 9 שנים. 23 בנובמבר 2014 בשעה 19:29

לפתוח את העיניים בשבת בבוקר,

רעש מתערבב עם ריח הגשם,

רגל מציצה מתוך הפוך,

בודקת כמה קר..

פאקינג קר !

מצד ימין, הילה של חם גוף,

מסתובב לכיוונה בחיבוק ענק,

עוטף אותה בשמיכה,

הריח המוכר של השיער השחור

ממלא לי את הריאות.

ולק רטוב וגדול על הפנים,

מזכיר לי..

שאתה צריך לרדת לטיול..

 

 

לפני 10 שנים. 3 בפברואר 2014 בשעה 0:31

2006

"אני רוצה למצוץ לך !"

-אני יורד מהמשמרת עוד כמה דקות.

קורץ לה.

-חכי לי בשירותים.

היא מציצה מבעד לדלת חצי סגורה ונעלמת פנימה,

אני נכנס שיכור לתא הכי מטונף וסליזי במועדון.

היא יושבת על האסלה,בקושי מחכה שאנעל את הדלת.

פותחת לי את החגורה,הכפתור והריץ'-רץ'ומתנפלת עליו,

שיכור אמנם אך חזק ויציב רק מהאווירה,אני בתוך סצנה של סרט פורנו.

אני ?..בחור רומנטי ומנומס שכמותי..

היא תופסת את ידי השמאלית ושמה אותה על ראשה

ובכח,דוחפת את ראשה כלפיו.

תודה,דנה (שם בדוי).

הבנתי מאוד מהר,

שניה אח"כ,שתי ידי תפסו בשערה,

לקחתי צעד קדימה שתצמד לקיר,

הוצאתי אותו מפיה,

הרמתי את מבטה במשיכת השיער אחורה,

ועשיתי ביד,מילימטר מפיה.

את המבט הזה אנצור לנצח.

כמו תינוק כשלקחת לו את הסוכריה יגיד "מה לעזאזל נראה לך שאתה עושה?!"

-איפה את מעדיפה שאגמור?

"בתוכי !"

אז גמרתי לה בפה.

מיותר לציין שזה לא נגמר בלילה ההוא בתא,

עברו כמה חודשים עד שהבנו שהפער בחיינו עמוק מידי.

אבל שם נולד הפיצול-אישיות שלי ועל כך אוקיר לה תודה.