ההתחלה

חתולה אחת, סימה שמה, הלכה לאיבוד.

ביום הסתובבה בשדות

ובלילה בסימטאות.

לפעמים אכלה במסעדות ולפעמים ניסו לאכול אותה.

עכברים הסתובבו בין רגליה שקפצו עם כל נביחה באזניה.

לילה אחד, מצאה חלון פתוח ובתוכו מיטה ושמיכת פוך.

קפצה וגורשה, קפצה וגורשה לילה אחרי לילה, כל יום נשארה קצת יותר.

לפתע מצאה קצת אוכל ליד החלון, קצת ליטופים וסטייקים בסופ"שים ובמהרה, כל המיטות בבית היו שלה.

ועדיין, תמיד נותרה צנועה ואסירת תודה.

יום אחד, סימה נעלמה.

לא רצתה להיות נטל על אדוניה.

חסרונה צבע את הבית באפור במשך חודשים, 

עד שחזרה,

על ערש דוואי ונפטרה.

הסיפור של סימה נגע עמוק בליבם של כמה אנשים.

יש הרבה כמו סימה ועוד יותר מכך סיפורים,

חלק ישפיעו עלייך יותר וחלק פחות,

אבל אלו הלבנים שמהם עשוי ליבך.

אני, 

הלב שלי בנוי מסיפורים של לביאות.