הסיפור של היום הוא על 2 כלבות.
אחת אמיתית, השניה גם כן.
אחת בדמות של "שולטת", שמנהלת (גם כן מנהלת...) אצלנו בחברה. די חדשה, לא באה בטוב לאף אחד, וכל התנהגות שלה גוררת מאנשי המשרד את הביטוי "כלבה". בע"פ או בלב. מהנשים האלו שברור שהגבר בבית מסכן :)
הכלבה השניה, בניגוד לראשונה, בחרתי שתהיה בסביבתי.
לא רק שבחרתי, אלא גם טיפתחתי, חינכתי, ויצרתי קשר מיוחד איתה.
היא תמיד בשיא חרמנותה כשאנחנו מתכתבים בוואטסאפ. היא מה שאני קורא לו "על הקצה". כל הזמן.
זה המקום הזה שאני מאוד אוהב שהיא נמצאת. למה? היא ממש צייתנית לכל משאלות ליבי. הכל. רטובה ונוטפת מכל הודעה, מחשבה ובקשה.
הכלבה הראשונה פיטרה היום עובד בחברה, ומחר הולכת לפטר עוד אחת. היא לא מפסיקה לחפש איך להפוך את הסביבה שלה לכזאת שיהיה לה קל לנהל בה. היא והיא והיא.
ולעומתה, הכלבה השניה לא מפסיקה לרייר, לחשוב איך להפוך את עצמה ליותר שירותית, לרצות עוד את יצריי, ולהפוך את העולם של שנינו ליותר טוב.
אז לא פתחתי כלבייה, סתם התנגשו לי כל היום 2 כלבות. אחת רעה ואחת טובה. אחת שעושה לי חשק להתרחק ממנה ואחת שרק להתקרב.
בא לי לפנק בקרוב את הכלבה שלי. למרות שהיא רק מחכה לרצות אותי, מגיע לה. כלבה טובה.
