הגיגים מהאשכים

ואם אקרא לך כלבה?

-אני אנבח בשמחה

וזונה?

-אפסק ברינה.

ואם אגיד לך לאהוב ולהיות גאה בעצמך?

לא חלק מתוכה

לא רק פינה

לא בתוך מסגרת

לא רק מה שהיא משחררת.

רק את כל כולה

את הלב שמחסיר פעימה

את הנשמה המיוסרת בתוכה

את התודעה שמכורה

את גופה שעורג למגע

רק את כולה

תקח לעצמך

האפלה

כמו שמלה שחורה

עוטפת אותה,

מגנה.

תקרע אותה מתוכה

והיא תיהיה ערומה מולך.

זה לדהור במדרון חד

כאשר כל הברקסים נשחקו.

התרסקות.

זה כמו להכין סטייק טוב,

אתה צורב אותה במכה

ומאפשר למיצים בתוכה

לבשל אותה.

או פשוט לשקף לה את עצמה.

היא כמו ספינה

זקוקה שתתפוס את ההגה שבה

תנווט אותה בסערות נפשה

בין שרטוני השגרה

שלא תטבע.

תפתח את מפרשי ליבה

ועם רוח השליטה

היא תעגון

בנמל הבית שלך

כמו לקחת סכין

להוריד חתיכה ועוד חתיכה

עד שהיא מספיק חדה

כדי לנעוץ בלב שלה

טיפ לחיים ארוכים,

לא לקנח את האף בשירותים ציבוריים.

כי האוויר שתנשום אחרי זה לבפנים,

יוריד לך שנה מהחיים...

השתיקה

כמו הקור באפילה

חודרת כל שכבה

מקפיאה

מילים שמתחברות לשירים,

מעבירות מחשבות מעולומות אפלים.

וגם קצת הגיגים,

ממחבר שחושב שהוא אלוהים,

או סתם אחד שחי את החיים.