הגיגים מהאשכים

זעם

מהול באכזבה,

הוא הדלק של המכה.

מתפרץ לו בחוזקה.

כמו טנק מרכבה,

משמיד כל מטרה,

דורס את מי שבקרבה.

שורף שדות חיטה,

דורס את החיבה.

עצירה.

האש כבר כבתה.

אבל השאירה,

אדמה חרוכה.