יוצא לאור

קצת לפנה"צ, אני צועד לי בת"א עם דור ההמשך מהחנייה ברוקח אל עבר הלונה פארק התל אביבי הותיק.

לפני צועדת אשה מלאה ולצידה, אוחזים בידיה, שני זאטוטים. היא ודאי צעירה ממני לפי גילאי הילדים, אבל נראית בעיניי הרבה יותר מבוגרת מגילה המשוער.

שיערה הקצר יחסית צבוע בכתום-חלודה בוהק והיא פשוט מסריחה מקרם גוף כלשהו. אי אפשר לטעות בריח הזה, הוא מזכיר לי נשכחות שאת חלקן, אני משער שאני מאוד שמח ששכחתי.

חשבתי לעצמי, כמה גברים היו קופצים עליה בשמחה אם רק היתה מביעה פה עניין מחד. וכמה סלידה היא עוררה בי מאידך משום מה.

מנסה להבין לרגע.. למה בעצם? האם זה צבע השיער השכיח הזה? האם זה הריח הזה שנידף ממנה למרחקים?

מה זה בעצם משנה? היא כבר התרחקה והריח התפוגג. זה כבר לא חשוב.

שעת ערב קצת מאוחרת.. משייט לי צפונה מנתניה על כביש החוף ובתחנה אקראית ברדיו מתנגנים להם שירים בניחוח רגאיי ברצף.

ואז, מתנגן לו פתאום אריאל זילבר.. והשיר מרגיש כ"כ נכון.

אני אמנם ממש לא תמהוני, רק קצת שונה מהנוף המקומי כאן אבל אם מישהו היה רואה אותי מתנועע ושר עם זילבר באוטו.. היה חושב שעישנתי משהו :)

"היא אמרה לי שהיא לא תבוא, אמרה שהיא חולה
עם כל כך הרבה גברים היא כבר התחילה וגמרה
לא חסר לי שום דבר מלבד, רק קצת אהבה
איפה ניתן למצוא דבר כזה, ולמה זה לא בא?

למה כולם נעלמים
הו לא, כשאותם צריכים?"

https://www.youtube.com/watch?v=l-sVle51fB0