החיים שלה אף פעם לא היו באמת פשוטים וקלים. מתישהו, היא לא ממש זוכרת מתי זה היה. היא התחילה להרגיש שונה, קצת אחרת. לא, היא לא הצליחה לשים על זה בדיוק את האצבע. אולי פשוט לא העיזה להצביע על זה בתוכה. הרי זה ההיפך מכל החינוך שקיבלה, הפוך לגמרי מכל האחרים. זה נוגד את כל מה שהיא למדה לחשוב על עצמה, את כל מה שהתחנכה עליו. יום יבוא, זה יקרה. יום יבוא, היא תהיה חשופה שם מולך. אולי זה לא יהיה ברור לך לרוב זה לא יהיה ברור גם לה. מתחת לכל הריגוש והסערה, מאחורי כל ההתערטלות והחשיפה. במקום הזה בו היא הכי נמצאת מולך. זה המקום שבו היא הכי זקוקה לאהבה. לדעת שאוהבים את מי שהיא באמת.
"יודע לגעת" היה אחד הכינויים שהשתמשתי בהם פעם בזמנו, זה היה עוד לפני שאתר הכלוב היה בכלל קיים (למיטב זכרוני) אבל בחדרי הצ'אטים באתרים שונים, היה אפשר למצוא חדרי שיח בכל קינק כמעט שהיה עולה בדעתו של אדם.
לגעת זה חלק מהמהות שלי בעצם. לגעת בכל מקום שרק אפשר, והכי עמוק שאפשר. בגוף, בנפש.
בשביל לגעת עמוק באמת, צריך להתקרב - ובשורה התחתונה - הכל מתנקז לשם, לצורך הזה של כולנו. הצורך שלנו להתקרב לאחרים והצורך של האחרים להתקרב אלינו.
נגעתי המון, נגעתי עמוק. זה לפעמים כאב כי לא תמיד נשארתי להמשיך לגעת.
לפעמים כי לא רציתי להישאר, לפעמים כי לא רצו שאשאר, לפעמים כי פשוט לא היה טעם להישאר.
השיר הזה התנגן לו פתאום היום. ופתאום זה הכה בי.. ההבנה הזו שלא נגעו בי מספיק. לא מספיק בגוף, לא מספיק בנפש.
קטע וידאו קצר בפייסבוק על עלילות "גיסנו" (חפר גורי) בהייטק הזכיר לי את הסדרה "רמזור" של אדיר מילר. למרות שלא ממש יצא לי לעקוב אחריה, זכרתי אותה בתור סדרה משעשעת בזכות הפרקים שכן יצא לי לראות. אז החלטתי להתחיל לצפות בה מתחילתה ועד סופה.
וואוו, זכרתי אותה בתור סידרה ממש משעשעת. מצאתי את עצמי מתפלא, איך זה קרה?
הדמויות של אדיר מילר וליאור כלפון פאטתיות להחריד. שניהם סמרטוטיים למדי אל מול בנות הזוג שלהן בסדרה. לעיתים באופן שממש מעורר כעס מסויים על הצגת רוב הגברים בסדרה כסמרטוטים שלא יודעים לעמוד על שלהם ונגררים אחרי כל גחמה של בת הזוג.
לא מסוג הדברים שמצחיקים אותי כיום, מדהים איך דברים נראים פתאום באור לגמרי אחר.
מקשיב לשיר הזה, מנסה לחשוב אם יש איזושהי החלטה שקיבלתי בעבר והיום, בדיעבד, אני מצטער או מתחרט על קבלתה.
וואלה, לא מצליח למצוא בתוכי איזושהי חרטה או תחושת החמצה שקשורה להחלטה מהעבר.
להיפך, נדמה שדווקא ההחלטות שקיבלתי והבחירות שבחרתי (גם אם הן היו הרע במיעוטו) היו בסה"כ טובות. כאילו יד מכוונת מלמעלה כיוונה אותי להגיע למקום\המצב אליו בו אני נמצא היום. ואני בהחלט במקום טוב בחיים.
ואז, אני מסתקרן ומנסה לחשוב אם יש איזו החלטה שאני מצטער שלא קיבלתי. בינגו, יש.
כשגיליתי את השליטה בתוכי בזמנו, לא ידעתי ולא ממש הבנתי מה נובע ממני החוצה.
כשהתגרשתי, כבר ידעתי שיש בי את זה וידעתי גם שיש פלטפורמות כמו האתר הזה ממש בהן אפשר להכיר אנשים כמוני.
משום מה, הדחקתי את השולט בתוכי במשך תקופה ממושכת בטרם עשיתי את הצעד.
אז בדיעבד, אני מצטער שלא עשיתי את זה קודם. אולי אפילו הרבה קודם.
מאידך, מאז שהצטרפתי לכאן, הרחבתי אופקים והמון פספקטיבות (לא בהכרח מהותיות) השתנו.
אז, אני לא יודע בעצם אם וכמה זה טוב או רע. זה מה יש ואני לא מצטער.
השיר הזה גרם לי לחייך, הוא מזכיר לי קצת את הפוסט הזה שכתבתי כאן לפני 7 שנים (איך עף לו הזמן) בקצת הומור והמון מציאות.
מן הסתם, עולם כמנהגו נוהג ועדיין הכלוב מלא בטורפים וטורפות מחד, וטרף קל (יותר או פחות) מאידך.
הקטעים האלה, הם אלה שגרמו לי לחייך
"
מה אחד זאב כמוני, הולך לו לטייל ביער? רואה אחת תועה כמוני, רואה אחת שרע לה ומר. לוקח אותה אל הלילה, נותן לה סוכריה על מקל אומר לה "בואי, בואי, בואי", נלך ביחד לטייל.
"
"
אז יצאתי מן החדר, הלכתי לטייל בשדרה. ראיתי אותך יושבת על גדר, הרגשת ודאי לבד נורא. ניגשתי, לא חשבתי רגע. מי טורף ומי נטרף? אמרתי "את תהיי כוכבת" וכולם מחאו לי כף.
"
כנראה צדק מי שאמר "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש"
עובד מהבית היום, לוקח לי הפסקה קצרה של כמה דקות ומחפש משהו שהוא לא דו"ח על נתוני מכירות. מציץ בפייסבוק, פותח טאב חדש וקיצור הדרך לאתר הכלוב מתנוסס שם ומזכיר לי שכבר כמה ימים לא ביקרתי כאן. עובר על רשימת הבלוגים שפורסמו לאחרונה, ומגיע לפוסט הזה שכותרתו "הרגע הכי קשה בחיי": https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=133092&postid=1232741
אני לא מכיר את המפרסמת, מעולם לא שוחחתי איתה. רק שלחתי אליה הודעת עידוד פרטית לפני כמה רגעים.
אני בטוח שיש כאלה שיחלקו עלי, אולי אף יותר מאלה שיסכימו עם דעתי. לא אכפת לי, זו דעתי ואני עומד (או יושב) מאחוריה. לוקח לי הפסקה קצרה למרות שאני באמצע יום העבודה כדי לכתוב על זה.
לא מחזיק מעצמי מומחה לשליטה, כן מחזיק מעצמי אדם הגון ואחראי.
יש פנים רבות לשליטה, כל אחד שולט בדרך שלו, ממניעים שונים, באופנים שונים, עם צרכים ורצונות שונים ועם מטרות שונות.
אותו דבר לגבי הצד המתמסר. כל אחת מתמסרת ממניעים שונים, באופנים ועומקים שונים. לכל אחת צרכים, רצונות ומטרות שונות.
נשים בצד את אלה שממתעניינים במפגשים חד-פעמיים. ברור שזה לא המקרה כאן ולכן הם לא רלוונטיים.
אני חושב ומקווה שברור לכולם שלהשפלות יש מטרה מסויימת ומוגדרת. השפלות הן אחד האמצעים החד משמעיים להבהרה והעצמה של איזה צד הוא הצד הנשלט ואיזה צד הוא הצד השולט (אפשר לקחת את זה לרמות שונות כמובן בהתאם לרצונות והמשאלות הכמוסות של שני הצדדים) אבל לא מעבר לכך. הסיבה לכך היא פשוטה, זה יכול לגרום נזק משמעותי
דבר נוסף, ההשפלות עוזרות מאוד לשחרר עכבות, אבל לא כאן המקום והזמן להרחיב על כך.
האם זה נכון להשפיל נשלטת\שפחה ברמה האישית ועוד במקום ציבורי רק כדי להנות מתחושת הכח שיש לשולט עליה?
לטעמי, אין שום הצדקה וטעם לנצל את הרצון של שפחה\נשלטת להוכיח כמה היא מוכנה להתמסר ולהשפיל את עצמה כך בפרהסיה. במיוחד כשמדובר באשה נשואה.
האם זה נכון להשפיל ולהשפיל ולהשפיל נשלטת עד עפר?
מסתבר שיש כאלה שחושבים שכן ואין להם גבולות של ממש.
בקשר שליטה, אין ולא צריכה להיות באמת חד-סיטריות. שני הצדדים נותנים ושני הצדדים צריכים לקבל.
נכון, השפלות יכולות לתת, והרבה. אם הן נעשות במידה ובחכמה. מתוך ידיעה והבנה שהנשלטת זקוקה להן, במידה שהיא זקוקה להן. בדיוק כפי שלא מכים מזוכיסטית עד פציעה קשה או גרוע מכך.
בקשר שליטה טוב, שני הצדדים צריכים לקום עם חיוך בבוקר. להיפגש בתחושה של אושר וסיפוק אמיתי בכל כך הרבה רבדים מעבר לזיון. לא להתעורר בחשש וחוסר סיפוק.
אם את נשלטת, תבדקי עם עצמך איך את קמה בבוקר ואיך את במהלך היום. אם לא טוב לך. זה כנראה סימן שמשהו לא בסדר.
אם אתה שולט, אני ממליץ להקשיב למסר בשיר למטה:
"
רק אל תפגע. בשום אדם, גם לא בעצמך.
והישמר תמיד על נפשך תגרום גם נחת והמון שמחה לאוהביך
